בן ליהודית והלל
נולד ב-21.10.1946
נפל בכ"ז באייר תשכ"ז, 6.6.1967
הובא לקבורה בבית העלמין בכפר-בלום
בן עשרים ואחת בנפלו

סיפור חייו

נולד ב- 21.10.1946 ליהודית והלל אבני בכפר-בלום. לאחר לחץ חברתי מצד מייסדי הקיבוץ הוא נקרא על שמו של ברוך יעקובסון שהתגייס לפל"ים בשנת 1940, היה בין כ"ג יורדי הסירה שיצאו למשימה בלבנון ולא חזרו.

ברוך עבר את ילדותו בקיבוץ בקבוצת הילדים "צבי". הוא היה ילד שקט, לפעמים חולמני כלפי חוץ אך מבפנים מלא מחשבות ורעיונות שהחלו לצוץ בגיל הנערות (י'-י"ב) בצורת תחביבים שונים כמו חוג דאונים והרכבת דגמי מטוסים. בגלל התנהגותו המופנמת הוא התקשה לסיים את ביה"ס במסגרת הרגילה ומאחר שבשנים המוקדמות של ביה"ס לא היו מגמות הוא בחר את מגמת התרמודינמיקה, אותה למד במסגרת "המכונים הבריטים להשכלה בכתב". בחיי החברה  היה מאד מקובל ובעל חוש הומור. הוא לא היה בן-אדם מתבלט ולא משך הרבה תשומת לב.
בסוף י"ב יצא ברוך עם  מספר בוגרי הכתה לשנת שירות במשמר דוד (קיבוץ ליד רמלה), שם בחר לעבוד בענף הצאן ומצא עניין רב ביציאה למרעה עם עדר הכבשים. הוא היה מלא סיפוק מן העבודה וגילה אחריות רבה. לקראת גיוסו לקראת גיוסו הייתה לברוך תחושה שמשמר דוד זקוקה לו יותר מן הצבא, אך צהל לא וויתר, וברוך התגייס במסגרת בני המשקים לגדוד הנח"ל המוצנח.


סיפור שירותו הצבאי ונפילתו

ברוך התגייס לצבא בתחילת 1965, הגיע ליחידת הנח"ל המוצנח, עבר את מסלול הלוחם ויצא לקורס חובשים.הוא החליט שדי לו בתיקון מכונות ובחר בקורס החובשים כדי לתקן בני אדם. את המסדרים הצבאיים לא אהב. עם סיום הקורס חזר למרפאת הגדוד. החברים למרפאה היו צוות מגובש שהיה בדיוק לרוחו ואופיו והוא ראה בהם המשך לצורת החיים הקיבוצית, ה"ביחד" והחברות. 
הוא היה חובש מבוקש, החיילים אהבו לבוא ל"מסדר חולים" כשידעו שברוך בתורנות. השנים היו שנות שקט ואימונים בלבד. באמצע השירות פרצה מלחמת ששת הימים והגדוד קיבל משימה להילחם באזור רפיח בצפון מדבר סיני. ברוך, שהיה חובש מצטיין, הושאל מהמרפאה לפלוגה המובילה של הגדוד. הוא ישב בזחל"ם המ"פ ועמו נכנס לשדה מוקשים וחטף הפגזות קשות. ברוך נקרא לזחל"ם אחר כדי לטפל במישהו, בגלל הבלגן והחושך הם מצאו את עצמם עם חלק מהפלוגה באמצע שיירת טנקים של יחידה אחרת ויחד אתה התקדמו דרומה ומערבה לכיוון מרכז סיני על הציר המרכזי. ביום הרביעי השיירה הגיעה לביר גפגפה במרכז סיני ונערכה לחניית לילה. באמצע הלילה הגיעו טנקים מצרים שברחו מאזור רפיח. הם הופתעו להיתקל בכוח שהיה שם, וטיווחו בו ממרחק של עשרות מטרים. כולם ירו על כולם. זחל"ם מלא פצצות מרגמה החל להתפוצץ וגרם לנפגעים רבים והחיילים קיבלו פקודה לעזוב את הרכבים ולרוץ לגבעות. ברוך רץ בין הזחל"מים לטפל בנפגעים, נפגע מרסיס של פצצות מרגמה ונהרג.
שבועיים אחרי המלחמה ניתן אישור מיוחד לצאת למקום האירוע ושם נמצא ציודו האישי של ברוך. להפתעת המשפחה נמצאו בתרמיל הגב שלו  ספרי לימוד וספר תנ"ך.
ברוך נטמן בבית הקברות לשעת חירום ליד קיבוץ בארי ולקראת יום השנה  הועבר והובא לקבורה בבית העלמין בכפר-בלום.

דברים שנאמרו לזכרו

מרים,  בת כתה:
ברוכי, פירושו ידיים מחוננות, המרכיבות ומפרקות כל דבר שמזדמן אליהן.
פירושו,  ראש גדוש רעיונות, מכל הבא ליד. לכל דבר ערוכה תוכנית 'פנטסטית'. 'נוסח ברוך' במוח הזה, התמים וחריף גם יחד. עיניו תכלת נבונות, עיני חיוך תמיד. דבריו מחושבים, תמיד קצרים, מהירים מאד ושזורים הומור אפייני, חריף.
נפרדנו מקן הכיתה והוא פנה לשנת שירות תחילה, שם החל לבצבץ מתוך עולם הילדות ברוך המבוגר, היודע לשאת בעול הענף, שנפשו קשובה לצלילים, לשיחות.
ואחרי כן לצה"ל. עדיין נער, ועל כתפיו הוטל תפקיד חדש, לא צפוי. ברוך ידע לעשותו והיטב עשהו.

דוד,  אחיו הצעיר:
יש לי אח,  כה תמים, כה ישר, כה טהור. היה לי אח  גיבור! 
מילים הן רק מילים, כשאין דוגמא חיה לצרור התיאורים. לא נכון לומר: "כעת אינו עוד ברוך אתנו" כי אם "גם כעת אינו אתנו".
האנשים, הסביבה, אנחנו עצמנו, היינו כעין רקע, תפאורה, עובדות ללא פירוש, יציע בלבד לעולמו הפרטי של ברוך. הוא היה כה מאושר וחופשי כי לא רצה להכיר בכל דברי האוולת שסובבו אותו ועמדו להחניקו!



מכתבים

להורי ברוך אבני
הורים יקרים !
קשה לנו לנחם הורים שכולים. אך היינו רוצים לספר לכם מעט, אנו חבריו, דברים שמי כמותכם הורים וכמונו חבריו היטבנו להכיר בו. רוצים היינו לספר לכם על ברוך האדם, על ברוך החייל במובנה הפשוט של המילה. ועל ברוך שממלא את תפקידו כחובש במסירות.  זוכרים אנו ימים בהם היינו באים למרפאה בשעות טיפול. ואז, משום מה פונים היו כולם אל ברוכי, למרות שהחובשים כולם הצטיינו בתפקידם. ולאו דווקא משום ששיחרר יותר, אלא משום עצם הגישה לטיפול. גישה כל כך אנושית. של כל כך הרבה טוב ודאגה לכל חייל ברע לו.

מכתב של מרים אלפרט, מן המרפאה:
ברוך. בדרכי סיני, שם איבדנו את ברוכי. ברוכי היה עלם חמודות, ציינה אותו שלווה פנימית ונאצלת, התגלמות של תבונה ורגש עדין, נעים הליכות היה וכולנו אהבנוהו. כל אדם שקרב אליו חש את החמימות הקורנת ממנו.
אנו הוקרנו אותו בשל יושרו, כנותו, בשל שאיפתו להיות חובש עצמאי ובשל אומץ לבו להתמודד תמיד עם העיקר.
חיבבנו אותו בשל ענוונותו, צניעותו וסלחנותו, גם אם היה אדיש לפעמים.
אהבנו אותו באנושיותו, בלבביותו, בחברותו, בשל חוש ההומור המיוחד ובשל החיוך והקריצה.
הוא היה בין הראשונים שנפל במערכה על קיומה של המדינה ושלמותה.
קשה להתנחם,  כי גדול הכאב.
זכרו לא ימוש מאתנו.

                                            

 מקים הדף – יואב הלפרן

ברוך אבני ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.