בן לאברהם ויוספה שוורצמן ז"ל
נולד ביום כ"א באדר תשט"ו 15.3.1955
נפל  בי' באדר ב'  תשל'ח,   19.3.1978 
הובא לקבורה בבית העלמין בכפר הנשיא 
בן עשרים ושלוש בנפלו

 

סיפור חייו ונפילתו

בן אברהם (אייבי) ויוספה שוורצמן ז"ל. נולד בהדר רמתיים. 
כשהיה בן ארבע עברה המשפחה לקבוצת דברת שבעמק יזרעאל, שם למד ארנון חמש שנים בבית הספר היסודי.
כשהיה בן שתיים עשרה  עברה המשפחה שוב והשתלבה היטב בקיבוץ כפר הנשיא שבגליל העליון. בשני הקיבוצים לא התקשה ארנון למצוא את מקומו בחברת הנוער ובבית הספר, אף כי מטבעו היה נער ביישן, שקט וצנוע.
ארנון למד בתיכון במגמה הריאלית-ביולוגית בבית הספר המשותף "עמק החולה" בכפר בלום, והצליח מאוד בלימודיו.
הוא התעניין בתחומים רבים וכל מה שעשה עשה באהבה ובמסירות: הוא הרבה לקרוא ולכתוב, ניגן בכינור ובגיטרה ונהג ללוות את חבריו בשירתם, מנגן בכלי. 
העבודה החביבה עליו ביותר במשק הייתה טיפול בצאן, בדיר, ובמרעה בחיק הטבע, שם ישב שעות ארוכות לבד עם מחשבותיו.
בתום לימודיו החליט תחילה למלא את חובתו לחברה ולתנועת 'הנוער העובד והלומד', בה שירת שנת שירות  בירושלים. הוא עסק בהדרכה בשכונת מצוקה ובחינוך נוער שוליים. מאז נקשרה נפשו אל העיר ירושלים, והוא ביקש לשוב אליה ולהשתכן בה לאחר הצבא.
בנובמבר 1974 גויס ארנון לצה"ל. בשל מחלה מנעוריו נקבע לו פרופיל בריאותי נמוך. ארנון מחה במכתב נגד קביעה זו, שמנעה ממנו לבחור באחת מיחידות היוקרה בצבא. אף על פי כן הוצב, לשמחתו, ביחידת חיל הצנחנים, והודות לדביקותו במטרה עמד בדרישות הטירונות הקשה. גם את קורס הצניחה עבר בהצלחה, נשלח לקורס מ"כים ועלה לדרגת רב"ט והומלץ לעבור קורס קציני חי"ר. 
גם את הקורס הזה סיים בציון גבוה ביותר, הוכרז כחניך מצטיין מחלקתי וקיבל דרגת סגן משנה. בעת שירותו הצבאי בלט ארנון בענוותו ואת מרותו על פקודיו הטיל בכוח אישיותו והדוגמה האישית שגילה.  מפקדיו רחשו לו כבוד וחניכיו אהבוהו. אמיץ לב היה וחייל מעולה. אם כי בנפשו פנימה זר היה לו כל ביטוי של אלימות. בתום שירות החובה נענה למפקדיו והסכים לשרת שנה נוספת בשירות הקבע בדרגת סגן.
שעת המבחן הגורלית באה לארנון עם תחילת מבצע ליטני לביעור קני המחבלים בדרום לבנון. ביום י' באדר ב' תשל"ח (19.3.1978) נקלע עם פלוגתו לקרבת כפר קנא שבו התבצרו מחבלים רבים. 
מדווח מפקד הגדוד: "חמישה מחבלים, אשר אש הטנקים שלנו ריתקה אותם לקרקע, שכבו בינות לעצים ומאחורי טרסה נמוכה. בשעה שכוח החוד של הפלוגה התקדם וחצה בדרכו טרסת אבנים, הם פתחו עליו באש ושלושה לוחמים נפצעו.
ארנון, שהיה בחוליה מאחור, זיהה את מקורות האש, כיון לשם את אש שאר החיילים ולקח אתו חוליה שנייה  לבצע איגוף משמאל ולהגיע למקום שהיית המחבלים. הוא הגיע לטרסת האבנים וכשהתרומם מעליה נפגע ונפל.
ארנון הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבכפר הנשיא. השאיר אחריו אם ואב (שנפטר משברון לב שלושה שבועות לאחר נפילת בנו), אח ואחות, אמו של ארנון יוספה נפטרה ב- 26.6.1997.
המשפחה הוציאה לזכרו חוברת זיכרון בשם 'ארנון'.

 

דברים שנאמרו לזכרו

פתאום
האמנם זה הכל בעבר?
האמנם?
איך נפלו גיבורים
כציפורים.
ואנו שנותרנו בחיים
כל כך חסרי אונים.
אולי יש עוד צבא,
אולי אוגדה,
של הולכים
- נופלים
- חיילים
והכל ככה פתאום.

הקרב נדם
עת רדת יום הקרב נדם,
התותחים פסקו הלום.
כולם חשבו שהוא נרדם,
אך לבו הפסיק לפעום.
כולם השליכו החגור,
הלוחמים חזרו מקרב,
אך דווקא הוא לא יחזור
כי מכדור ליבו נוקב.
ודמותו הייתה יוקדת, 
כל כדור שהוא ירה
לא החטיא הוא את הכתובת
כי ליבו תמיד קרא.
ובכיסו השאיר מכתב-
מכתב קצר וגם כואב-
ובמילים שבו כתב,
את גורלו הוא כבר ניחש.
אם תמצאוני בלי חיים 
וחברי הביתה שב,
תדעו שזה רצון גורל
שלא אשוב משדה הקרב. 
חום הציף אותי בן-רגע
ואיני יכול יותר
ידיד נפש עף בן-רגע
ואני כאן מזמר.


(שיר זה נכתב ע"י אחד מפיקודיו של ארנון. לא ידוע שמו של הכותב. השיר נמצא אחרי הנפילה).



מדברי יעלי בהלוויה

כשאומרים ארנון, מיד חושבים על השקט שאפפו תמיד, בת השחוק בעיניים, הצניעות והענווה.
כזה היית, שלנו, 
אך מתחת לשקט והצניעות היה רצון של ברזל לעשות ולהצליח.
כבר מההתחלה, מהיום שהגעת אלינו, היית קצת אחר, רציני ובוגר יותר, עם זאת שתמיד הסתכלנו עליך מלמטה למעלה התקבלת לחברתנו בצורה חלקה והיית לאחד מאתנו תוך זמן קצר.
בלימודים, זה בא לך ככה בשקט בלי להתאמץ.

 בשנת השירות, במוסיקה-בנגינת הגיטרה ,למרות העובדה שהחוש לא היה והיינו צריכים לזמזם עמך, בשביל שלא תזייף. בפרט התבטא הרצון להצלחה בצבא מייד עם התנדבותך לצנחנים.
כשנעשית מא'גיסט בפלוגה,  מעולם לא הוצאת הגה. טורטרת, סבלת, אך למרות זאת המשכת בשקט. היית בא הביתה כשאתה בקושי הולך, עם רגליים נפוחות וידיים שחורות, אך הגאווה קרנה בשקט: "אני מאגיסט" ואז לקורס מ"כים, בו סיימת מצטיין, והלאה לקצונה וגם שם מצטיין.  בהדרכה, אח"כ, הצלחת בצורה מפתיעה למרות העובדה שחניכיך עמדו כבר בפני שחרור. מי ישכח את שיחות השבת על הדשא שלפני חדרך, לצליליו של ויואלדי, ואת הכעס שבער בתוכך על שלא עושים מספיק בגבול, על שלא פועלים נגד…
סוף כל סוף ניתנה לך ההזדמנות לפעול והלכת. הלכת אבל אתה עמנו כאן.
כל אחד עם פצעו וכאבו. ואתה תהיה עמנו היום, מחר ובמשך כל השנים הבאות.

כי "אנחנו" בלעדיך זה לא "אנחנו".
לכם ההורים, סבתא, ליאור וכרמית,ולך ברוריה, שכבר הפכת לחלק מאתנו.
אנו עמכם. כאבכם כאבינו ואנו מרכינים את ראשנו. רק הדמעות תבטאנה את המתחולל בקרבנו.


                                            

מקים הדף – ניב מעין

ארנון שוורצמן ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.