בן ימימה וקלמן
נולד בל' תשרי תשי"ב, 30.10.1951 , בקיבוץ כפר בלום
נפל ב ט"ז תשרי תשל"ד , 12.10.73
הובא לקבורה בכפר בלום
בן עשרים ושתיים בנפלו

 

סיפור חייו

נולד בכפר בלום. למד בבית הספר היסודי במשק ואחר כך סיים את לימודיו התיכוניים בבית החינוך המשותף "עמק החולה". היה תלמיד מצטיין, בעל ידע נרחב ותחומי התעניינות רבים, חובב טבע מושבע אשר אהב לערוך טיולים בכל רחבי הארץ.
דודי היה נער צנוע על אף הישגיו הבולטים בכל השטחים שעסק בהם. בעל חוש הומור מצוין, נער חברותי מאד, שנהג לארח חברים רבים בערבי שיש בחדרו . בן נאמן היה להוריו ולשלוש אחיותיו המבוגרות ממנו.
הייתה לו נפש עדינה וקשובה לבעיותיו ורצונותיו של זולתו.
דודי התגייס לצה"ל בתחילת 1969 והוצב בחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק וקורס למפקדי טנקים. כיוון שעשה חיל , נשלח לקורס קצינים והשתלם בקורס קציני שריון. ימים אחדים לפני סיום הקורס נפצע דודי בתאונת אימונים ואושפז. דרגת סגן המשנה הוענקה לו בבית החולים. משהחלים לא היה כשיר לשרת ביחידה קרבית ולכן הוצב ביחידה לפיתוח חיל השריון. דרגת סגן הוענקה לו  ב1972.
לאחר כשנה נתבקש דודי על ידי התנועה הקיבוצית לעבור לשרת במסגרת הנח"ל . אחרי התלבטות נעתר ונשלח לפקד על היאחזות "מורג" , סמוך לרפיח ברצועת עזה . בנוסף להיותו מפקד, שימש גם כרכז משק ומרכז חברתי בהיאחזות. חצי שנה לאחר שהגיע לשם, קבילה ההיאחזות פרס ראשון כ"היאחזות המצטיינת מכל הבחינות".
כשהגיע מועד שחרורו מהשירות הסדיר, נתבקש להמשיך בתפקידו במסגרת שירות קבע . שוב התלבט בין צורכי הקיבוץ, ביתו הזקוק לו ובין האחריות לצה"ל, להיאחזות ולחייליו.
הכף הוכרעה לטובת ההיאחזות והוא האריך את שירותו בצה"ל.

סיפור נפילתו

כשפרצה מלחמת יום כיפור נותק הקשר עם דודי ולא נודע מה עלה בגורלו.
דודי נעדר תקופה ארוכה. בני משפחתו חיפשו אחריו: תחילה בסיני, לאחר מכן בגולן,  בבתי החולים, ביחידות הצבא ודרך התקשורת, בטלביזיה וברדיו .
רסיסי המידע הצטברו. נודע כי דודי נקרא למאגר השריון וצורף לכוח "נתי" . הכוח עלה לרמת הגולן ביום החמישי למלחמה וצורף לאוגדה שפעלה על ציר קוניטרה -דמשק .
ביום שישי, ה-12.10.73, הוחלט שכוח "נתי" יחליף את החטיבה שהידלדלה וישמש כחוד החנית לאוגדה כולה. משימת הגדוד הייתה להשתלט על צומת נסג' ותל -קרין. דודי היה אחד המ"מים של פלוגה ב' ששימשה כחוד החנית של כוח "נתי" .
באותו בוקר על יד תל -קרין נתקל הגדוד במארב טנקים סורי ובמכת האש הראשונה נפגעו כמה טנקים . אחד הטנקים היה של דודי . 
דודי נהרג ביום שישי ט"ז תשרי תשל"ד, 12.10.73. גופתו נלקחה ע"י חיילים סורים לסוריה, שם נקבר בקבר ישראל עם שאר הנופלים שנלקחו לסוריה.
ב 11.6.1974, בהסדר חילופי השבויים, הוחזרה גופתו.
דודי הובא למנוחת עולמים בכפר בלום, ביום חמישי , 13.6.1974. 
לאחר מותו הועלה לדרגת סרן.

חברים כתבו לזכרו 

קשה במכתב לתאר חבר, על אחת כמה וכמה בחור כמו דודי. הוא היה חבר של כולם, אהוד על כולם, תמיד שמח ועליז, פעלתן ותמיד עוזר לכולם...

תהיתי מה מקור הענווה, כוח השיפוט והאחריות. בתי הייתה מרבה לספר עליו: על חוש ההומור הדק והיבש, הדוגמא האישית, על האוטוריטה, כושר ההקשבה לזולת ויכולת ההשפעה. ידעתי שאין הגזמה בדבריה , כי גם בי עורר כבוד ודרך ארץ . הערכתיכם מאד שגידלתם  נער כזה...

הוא היה אחד האנשים הנדירים שלא יכלו לפגוע ולהעליב מישהו. בגלל זה לא יכול היה להיות למישהו משהו נגדו, כולם אהבו אותו. דודי היה כל כך מיוחד ונדיר. הוא היה טהור, צעיר, יפה וחכם מכדי שזה יקרה ...



                                            

מקים הדף – נועם גוטליב

דודי ריבק ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.