בן לגיטה ושלמה
נולד ב - 22.4.1949 בוורצלאב, פולין
 נפל ב כ' בניסן תשמ"ה,  11.4.85
הובא לקבורה בבית העלמין בכפר בלום בתאריך 12.4.85 כא' בניסן תשמ"ה
בן 36 בנפלו

סיפור חייו

בני נולד בפולין, הילד השני אחרי אחותו עירית. בהיותו בן שמונה חודשים עלתה משפחתו לארץ. הם שוכנו במקוה-ישראל. כיון שלאמו גיטה הייתה משפחה בכפר בלום, עברה המשפחה ונשארה שם. בני היה תינוק מאוד נח. כבר מגיל צעיר גילה סימני מנהיגות . בצעירותו  עבד בשדה הסיפנים והאחראית על הענף רצתה שיהיה אחראי על הילדים האחרים שעבדו בענף זה. כאשר היה בכיתה י' רצה בני לפרוש מבית הספר לטובת העבודה, שבאותו זמן נראתה לו חשובה יותר. המורה התנגד בחריפות לרעיון זה וטען שבני צריך לגמור ללמוד. המחנך סיפר שבני עזר לו בכיתה להשתלט על הילדים וללמד את החומר.
לאחר סיום כיתה י"ב ביקשה מרכזת הענף  מבני שילך לקורס מקצועי של מגדלי סיפנים. בני לא הסכים בטענה שעדיין לא עבד בענפים אחרים והיה  רוצה לנסות משהו אחר. לבסוף הלך לעבוד בגידולי שדה. כעבור זמן התגייס להנדסה קרבית וסיים שלושה קורסים כחניך מצטיין. בשנות שירותו הצבאי השתייך לסירוגין לחיל השריון ולחיל ההנדסה. בשנת 1970 לאחר שירות קצר בצבא קבע, סיים בני את הצבא בדרגת סגן מפקד וצוין  לשבח.
לאחר שחרורו מן הצבא חזר בני לקיבוץ וריכז את ענף הכותנה. כאשר פרצה מלחמת יום כיפור כמובן שהשתתף בה. כשנה לאחר המלחמה רצה בני לטייל בעולם. הוא קיבל עבודה בדרום אפריקה. היה עליו ללמד את המקומיים לעבוד בקטפות כותנה. לאחר שסיים את תפקידו מעסיקיו נתנו לו פרס, כרטיס טיסה לקנדה, שם התקיימה אז אולימפיאדת מונטריאול. בין סיום התפקיד והנסיעה לאולימפיאדה  החליט לחזור לקטיף הכותנה "כי הוא הבטיח". מקנדה המשיך לטייל לארצות הברית שם קנה אופנוע שליווה אותו עד להולדת בנו נועם. הוא טייל גם באמריקה המרכזית ומשם עבר לאירופה. לאחר טיול באירופה החליט לחזור לארץ. תקופה קצרה היה בכפר בלום ואז החליט לעזוב את הקיבוץ. באותו זמן התחיל הקשר עם מירי, אשתו לעתיד.
תחנתו ראשונה הייתה בכרכור, שם עבד בתחום הכותנה ואסף כסף למימון הלימודים. לאחר שנה עבר עם מירי לחיפה שם למד באוניברסיטה גיאוגרפיה. הוא התעניין בעיקר בגיאוגרפיה ימית. מוריו ציינו שלא היה גבול לסבלנותו ולהשקעתו המרובה בכל עבודה. באותה תקופה הצטרף ל"שלום עכשיו" כי האמין שהשלום ניתן למימוש. כשפרצה מלחמת לבנון הוא האמין שיש לסיים אותה מהר ככל האפשר. בשנת 1982 הוא נקרא לשרת במילואים בלבנון. לאור התנגדותו למלחמה התלבט באם לשרת, אבל כיוון שכבר הוחלט על נסיגה משם הסכים ללכת. בני המשיך ללמוד ולעבוד. בשנת 1983 התחתן עם מירי ושנה מאוחר יותר נולד בנם, נועם. אחרי הלידה הוא היה מאוד שמח וגאה.

סיפור נפילתו

ב- 1985 נקרא בני שוב למילואים בלבנון  כסמג"ד, ותפקידו היה לפנות מוקשים. בני ונהגו נסעו בג'יפ. הם החליטו להמתין בצד הדרך לטרקטור שייסע לפניהם ויגלה מוקשים במידה ויהיו. בנקודה בה ירדו מהכביש היה מוקש שהתפוצץ. בני נהרג והנהג שהיה אתו נפצע. ההלוויה נערכה בביתו,כפר בלום. המשפחה החליטה לוותר על היריות בטקס, כי זה היה זר לאופיו של בני.

 

דברים שנאמרו לזכרו


בני הלך להיות מלאך 
באפס כוח. 
מקומם אותי לדעת 
שאלוהים קנאי, רשע, 
המגדל טובים בחסד 
ואותם אליו לוקח- 
בלא עת 
שהספיקו-שהספקנו. 
בני הוא הכי טוב 
שאני מכיר. 
איש שאלוהים לא הניח לו 
להיטיב, להיות שלם 
רק קצת היה, 
וכבר קינא ואליו אותו לקח. 
בני הלך להיות מלאך. 
כל כך כואב שנועם 
לא יוכל להתרשם 
לצבור כוח בטחון וטוב 
במחיצתו. 
מירי... בלי בני.
בני הלך להיות מלאך
ואם הוא רואה 
גם הוא בוכה.
ואת... את נועם.


מאת גוזל בן שאול חברו של בני



כשיבוא השלום:


פרח יצמח ויפרח
מקנה של רובה שנשכח.
יונת שלום לבנה
תבנה קן בקסדה ישנה.
בחורים יפשטו מדיהם
ויתחילו לחיות חייהם.

אמהות לא ילכו בשחור,
רק בלבן ובצחור.
מקלט לא יימלא בהמון
ונהפוך אותו למועדון.
בבית הקרבות המלא
מספר הקברים לא יעלה.
כשיבוא השלום..

.
נועה קראוז אחייניתו של בני


 

                                            

מקים הדף:  נעם גור

בני גור ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.