בן לחרמונה ז"ל ואריה (לייב) גולן
נולד ב ט' בתשרי תשי"ד, 18.9.1953
נפל ב ח' בתשרי תש"ם ,19 בספטמבר 1979
הובא לקבורה בבית העלמין במעין ברוך
בן עשרים ושש בנפלו.

 

סיפור חייו
גיא נולד בקיבוץ מעין-ברוך, שהוריו היו בין מקימיו. למד בבית הספר היסודי במעין ברוך והמשיך את לימודיו בבית הספר התיכון האזורי "עמק החולה" שבכפר בלום.
כנער היה סקרן, לא התבייש לשאול ישר לעניין, ידע למצוא שפה משותפת עם כל אדם, ידע לבקר ולהחמיא כאחד, שפע בטחון עצמי והשרה מביטחונו זה על זולתו באמצעות חיוכו המאופק.
גיא היה תלמיד מבריק והצטיין במקצועות הריאליים. יחד עם זאת היה חובב ספורט, עסק בכדורסל ושחיה.
כשהיה בן 15 נפטרה אמו. לאחר מכן נשא אביו לאישה את תרצה.
גיא גויס לצה"ל באוקטובר 1971, הוצב בחיל האוויר וסיים קורס טייס כחניך מצטיין. הוא שירת כטייס קרב מעולה ואף נשלח לארה"ב לקורס  מיוחד.
הוא היה מחונן ובעל אינטליגנציה גבוהה, מן הטייסים המעולים והמסורים בקרב הדור הצעיר. היה בו שילוב מופלא של דרישה מעצמו לביצוע מושלם ויכולת לסחוף את חבריו למקצוענות מושלמת.
בפברואר 1979 מונה גיא לסגן מפקד טייסת, תפקיד אותו ביצע במסירות, תוך מתן דוגמא אישית. גיא היה מיועד לעבור למפקדת החייל כראש מדור. 
גיא התחבב על כולם וידע תמיד למצוא מילה טובה לצעירים ולמבוגרים ממנו. הוא היה חבר קיבוץ נאמן, קשור למשקו בכל נימי נפשו. התעניין בכל הנעשה בקיבוץ ופעיל בקרב הצעירים. העבודה האהובה עליו בקיבוץ הייתה ברפת, בה שובץ, על פי בקשתו, לעבודות שבת בחופשותיו. 
גיא אף טיפל בסבו שנותר גלמוד בתל אביב.
רב סרן גיא נפל במילוי תפקידו ב ח' בתשרי תש"מ, 19.9.1979, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוצו מעין ברוך. היה בן 26 בנפלו. השאיר אחריו אב ושלוש אחיות.
גיא נולד בערב יום כיפור ונפל בערב יום כיפור.
גיא התאפיין באהבת הארץ ומסר לארץ את הדבר היקר מכל, חייו הצעירים והיפים שהיו בתחילת פריחתם.

סיפור נפילתו

גיא טס בליל  19.9.1979 לטיסה מבצעית. במהלך הנחיתה בשובו לבסיס, השתבש משהו במטוס  והוא נהרג.
המטוס נשאר שלם.
לייב, אביו של גיא, סיפר שכאשר היה הוא עצמו ילד, תרם אביו ספר תורה לבית הכנסת בעיר מגוריו, קימברלי שבדרום אפריקה. כשגיא נהרג הקדיש בית הכנסת את ספר התורה לזכרו של גיא, ושלח אותו ללייב, במעין ברוך.

 

דברים שנאמרו לזכרו

דברים שנאמרו בהלוויה

ילדות:

בתי הקברות מגלים לנו את תולדות העם היהודי ואת  המאבק על הקמת מדינת ישראל. בתי קברות  ממצדה, הר הזיתים, אושוויץ, נבי יושע,

הר הרצל, הר הצופים ומעין – ברוך.

 

אתנו בבית הקברות סבתא שלכם. סבתא של גיא. עלתה לארץ מרוסיה, הגיעה למטולה, למדה להיות  אחות בביירות, עבדה בבית החולים בהדסה הר-הצופים ובתל-אביב.

 

אימא שלכם, חרמונה, נולדה בתל-אביב. בתקופת- הפלמ"ח הייתה בין ראשוני מקימי ההתיישבות בגליל העליון.  בנבי-יושע יש לנו חברים של אימא של גיא, שנתנו את חייהם לשחרור הגליל במלחמת ששת הימים.

 

לאורי שלנו אבא בקיבוץ ארז, שנפל במבצע סיני.

 

יאי'קה, חבר שלנו, אתנו בבית הקברות. נפל במלחמת ששת הימים.

 

רון שלנו, המסמל את העלייה, הגיע ארצה מארה"ב בתכנית וורקשופ, החליט להישאר בארץ, הצטרף לנח"ל. אח מאומץ של גיא. לפני שנה, פחות אפילו,  נפל על גבולות ישראל.

 

והיום – גיא שלנו.

 

בנות, באנו להיפרד מגיא.
גיא שינק את שמו מן האזור, שהתחנך בגליל  העליון בבית ספר התיישבותי, גיא שגמר את הבגרות, תרם שנה של  שירות באזור תל- אביב

והצטרף לחיל האוויר.


גיא ששייך לדור ההמשך, לדור של אנטבה ולדור הפלת המיג ה21.


באו אלינו היום, ידידים, חברים, משפחה - מחוץ לארץ, מהארץ, מהתנועה, מההתיישבות, - כולם באו להיות אתנו ולעודד אותנו בהמשך בנין ביתנו במעין ברוך שבגיא מול הגולן.
 

שלום גיא, שלום.
 

אנחנו נפרדים ממך, גיא. אבל החברים שלך, הטייסים, ימשיכו לטוס באותם הנתיבים שאתה טסת  בהם, וישמרו עלינו תמיד תמיד."
 

אבא, לייב.



דברים שנאמרו ליד הקבר ביום השלושים

גיא, נערי היפה!
מאז הלכת מאתנו נדמה לכולנו שזה רק חלום בלהות מתמשך, ושאולי נקיץ ממנו יום אחד.
בית מעין ברוך ידע הרבה שכול וכאב. והפעם, לרבים מאתנו נוסף מימד אחר לכאב הנוראי. היית לרבים מאתנו התגשמות חלום נעורים. לבנו היה מלא גאווה שנוער כזה צמח בתוכנו והנה איבדנו אותך לעד. וגדול הכאב מנשוא. . . 
מאז לכתך מאתנו רודפות אחרי מילות השיר שאולי נחשב כבר לנדוש, אך בכל זאת הוא מבטא את מה שלא תבטא שפתי הדלה:

 

"מה אברך לו, במה יבורך? 
נתתי לו כל שאפשר לי לתת
שיר וחיוך ורגלים לרקוד
ויד מעודנת ולב מרטט
ומה אברך לך עוד?
מה אברך לו במה יבורך
זה הילד העלם הרך?
הנער הזה עכשיו הוא מלאך
לא עוד יברכוהו לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים,
לו אך ברכת לו חיים".

 

רותי פיין

 

 

 גיא,
ביום שישי בצהרים כשנפרדנו בשדה התעופה נראית עייף וחסר בטחון בקשר לעתיד.
ידעתי שזה המשכה של תקופה אשר החלה חודש קודם, כאשר הגעת למשק לחופשה. לראשונה בחייך נגלה לך הקיבוץ במערומיו, לטוב ולרע. והמטוסים בשמים הוציאו אותך משלוותך. לראשונה עמד לרשותך זמן רב לעסוק בעצמך, זמן רב משידעת אי פעם. אותו חודש מאושר וההמצאות לצדך העשירה אותי בגאווה ובטחון, אך ידעתי שלגביך זו תקופה קשה. ודווקא פה בקיבוץ, בבית בו גדלנו, התנפצה בועת הסבון הראשונה.
לאחר שלחצתי את ידך לשלום והפצרתי בך שתשמור על עצמך, חיבקת אותי בידך הארוכה והחזקה, הראית לי את כף ידך האחרת בהוסיפך:" עם קו חיים שכזה אין מה לדאוג". הלוואי וצדקת. וכמה מעט ידעת.
הבדידות נוראה, והכוחות שאגרתי כל חיי לצדך הולכים ואוזלים, החיים הולכים ונעשים אפורים, קשים וחסרי תקווה.
למרות דרכינו השונות, הן תמיד הצטלבו ובאותן צמתים היו האושר והאהבה מנת חלקי.
היית מיוחד ושונה, אך למעשה ייחודך היה הפשטות ויכולתך להיות ככולם ולמרות זאת אחר. בילדותך ידעת לשלב לימודים, שקידה, עבודה ומשפחה עם ניפוץ שמשות, גניבת מכוניות ופריצה למחסן המכולת. כאשר התבגרנו חילקת חופשותיך בין לימודים, עבודה, משפחה ובילויים עם חברים.
הציניות של ילדי הארץ לא פסחה עלינו ויחד צחקנו על הורינו בהוזילם דמעה לשמע השיר "אנחנו שנינו מאותו הכפר". זה היה רחוק, שייך לתקופה אחרת, לא ראינו הקבלות, לא הבנו, לא ידענו, לא רצינו להיות מעבר לגדר.  
שהילדים של ברוך, גיל ונירה לא יידעו מי היית, ושילדיי, אם אזכה בהם, יביטו בתמונתך ולא יבינו את כאבי וגעגועי…
אני אוהב אותך ומתגעגע. ואותן מילים שכתבת לטלי ולי בתום חופשתך במשק לא נותנות לי מנוח: ". . . עם סיומה של תקופה שרק התחילה, ומשתמע מכך, ארוכה. אוהבכם גיא".
ואתה אלוהים, אם אתה עוד בעניינים, מדוע עשית אותו כל כך יפה וחכם ומלא חיים ולא נתת לו לפחות עד מאה ועשרים?


 

יובל פיין 

                                            

מקים הדף – טל אוחנה

גיא גולן ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.