בן לאופירה ומנחם גופר.
נולד בכ"א בטבת תשכ"ד,  6.1.1964, בקבוץ גונן.
נפל ב כ"ה בחשוון תשמ"ג, 11.11.1982. 
הובא לקבורה בבית העלמין בגונן.
בן תשע-עשרה בנפלו.

סיפור חייו

בשישי בינואר 1964 נולד אמיר תינוק יפה וחמוד.
את שנתו הראשונה בילה בבית התינוקות בפיקוחן של חוה ורבקל'ה. אמיר אהב לצייר ולעשות עבודות בגן.
כשמלאו לו שנתיים וחצי עבר למשמר השרון עם אביו מנחם. זו הייתה עבורו תקופה קשה מאד, התקופה בה נפרדו הוריו.
אמיר חזר לגונן בן חמש וחצי, הספיק להיות מעט בגן גורים, ועלה לכיתה אל"ף.
מורותיו היו ארנונה ואביבה.
בכיתה ג' לימדו אותם ציפי וגילה. באותה תקופה התעניין מאד במוסיקה ובעיקר בחלילית.
עד כיתה ז' המשיך אמיר לבקר בבית הספר, אך הלימודים לא היוו אצלו את הדבר המרכזי, הוא אהב חיות ומאד אהב טיולים וטבע.
עד כיתה ז' היה  עצוב, מסוגר ובודד. בתקופה זו הוחלט שיצטרף ל"נווה צאלים".
"נווה צאלים", כפי שמעידים כל הקרובים לאמיר, היווה את התחנה החשובה  בחייו.
הנווה,  מקום מיוחד במינו,  נמצא בעיבורו של מושב רמות השבים, הרחק מן הכרך, אזור שכולו פרדסים ומשקים חקלאיים.
לאחר תקופה קצרה יחסית התחיל אמיר לאט לאט להיפתח.
הילדים ב"נווה צאלים" אהבו אותו, כולם מאד רצו להיות אתו בחדר ולישון אצלו.
אמיר היה נוח, נחמד ומסודר.  לאלה שלא היטיבו להכירו הוא נראה  שטחי ומנותק, אך זה היה רחוק מן המציאות.
היה לו כשרון מיוחד לעבודות כפיים. מעידים על כך דיברי מוריו ומדריכיו בדו"ח לאחר תקופת מה במעון:
מורה לנגרות: מצוין, עצמאי, מתקדם יפה מאד.
מורה לאלגברה: בין הזריזים ביותר. מתחמק כשנפגש עם בעיה.
מורה לביולוגיה: מבין, הרבה מעבר למה שמראה.
מספרים על אמיר: במשך הזמן בנה לו אמיר אצלנו את עולמו, הייתה לו נשמה טהורה .

סיפור נפילתו

בפברואר 1981 התגייס אמיר לצה"ל, והוצב במשטרה צבאית.
לאחר הטירונות וקורס שוטרים, הוצב אמיר בצפון הארץ ביחידה של אזור "דרום לבנון".
במלחמת שלום הגליל לאחר הקרבות, שירת אמיר בבניין הממשל הצבאי בצור.
ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג 11.11.1982 קרס הבניין מפיצוץ בלון גז.
חיילים רבים ואנשי ביטחון נהרגו בפיצוץ וביניהם אמיר.
בן 19 שנים היה בנפלו. אמיר הובא למנוחות בבית הקברות בקיבוץ גונן.
הוא השאיר אחריו הורים אחים ואחיות. 

מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "במהלך מלחמת שלום הגליל נדרשנו למאמץ נוסף, והוטל על המשטרה הצבאית להקים בסיסים בתחום שטח לבנון ומרחב צור.
אמיר שובץ בתפקיד. 
הוא היה חיל שקט, ממושמע, טוב לב, אהוב על חבריו ומפקדיו.
עם פרוץ המלחמה הוא ביקש לשרת בלבנון.
אמיר היה אחד המצטיינים ברוח ההתנדבות וברצונו לתרום ולעשות".

דברים שנאמרו לזכרו

סבתא תאה: כשהיה בן שלוש נסעתי אתו לחיפה במכונית של חברים. באמצע הדרך יצאתי לרגע, וכשחזרתי שאל אותי אמיר לפני כל האנשים: סבתא, עשית פיפי?

אמיר היה ילד ביישן. כשהלכנו לשחק כדורת הוא התבייש לשחק.
אמרתי לו שלא ילך משם עד שלא ישחק, ומאוחר יותר שיחק ונהנה מאד.

אמיר עשה בבית הספר עבודות עץ: חנוכייה ומאפרה.
הוא הכין לי תיק קטן מעור, צייר תמונות ושלח לנו בברכה לכל חג..

שרהל'ה: "על הצבא אני לא יודעת, אבל מהחיים לבטח מגיע לך צל"ש. 

אמנון: דמותך, אמיר, ועיניך הגדולות שתמיד המסו אותי, ימשיכו ללוות אותי במעשי היום יום.

אמא: הוא לא דיבר הרבה, לא פעם כעסתי על כך אבל עיניו היו כל כך חמות, כל כך אוהבות. 

יזהר: היינו עושים הכל ביחד: טיולים, מסיבות, מסדרים את החדר. עשינו טיול משגע למדבר יהודה ועוד טיול סוסים.
בשנתיים שגרנו יחד היינו חברים מאד טובים.  כל כך חבל, נורא נורא חבל, שלא אראה אותך בינינו. 

מפקד היחידה: " הוא היה חייל שקט, ממושמע וטוב לב, אהוב על חבריו ומפקדיו. אלה היו חלק קטן ממעלותיו".

                                            

מקים הדף – עמרי כהן

אמיר גופר ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.