בן לגיטה ונחמן
נולד ב כ'ד אב תש'ט, 19.8.1949, בכפר גלעדי
נפל בי"ב בתשרי תשל'ד, 8.10.73
הובא לקבורה בבית עלמין ארעי בעפולה ואחר כך בבית העלמין כפר גלעדי באוקטובר 1974

 

סיפור חייו

אביהוא בן גיטה ונחמן, נולד בכפר-גלעדי ועבר את כל שלבי גידולו במשק, למן הפעוטון,  ביה"ס היסודי ועד לבית החינוך המשותף בכפר-בלום.
בילדותו הצטיין באהבה מיוחדת לבעלי-חיים ולגידולם, אולם במיוחד עסק בספורט. הוא היה חבר בקבוצת "הפועל כפר-גלעדי" בענפי הכדורסל וקליעה למטרה, וכמו כן השתתף בחוג לקליעה למטרה במסגרת גדנ"ע צפון. כילד היה נוח ובריא, אולם רגשן גדול ודאגן. הוא ואחיו אהבו ל"שגע" את סבתא אולם עשו זאת ברוח טובה. היא נהגה להחדיר בהם את רוח "השומר", והייתה מספרת להם הרבה על ימים עברו, והדברים נקלטו ועשו את שלהם.
אביהוא גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1967 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו השלים קורס מקצועות טנק, קורס מש"קי טנקים, קורס מפקדי טנקים, קורס קצינים וקורס קציני שריון.
בראשית נובמבר 1970 סיים אביהוא את שירות החובה ועבר קורס טכנאי אלקטרוניקה בביה"ס "אורט" בנתניה. ידיים עדינות היו לו שנועדו לעסוק במכניקה עדינה. כל מכשיר מסובך היה עובר אצלו טיפול מתוך ריכוז והתבוננות חודרת ועד שלא הגיע לחקר המנגנון, לא שקט.
הוא היה קשור מאד למשק וקיים יחסים נפלאים עם בני המקום.
לימים נשא אביהוא לאישה את חברתו ניצה וכעבור זמן נולדה בתם יהודית, או ג'ודי, כפי שקראו לה.
 

סיפור נפילתו

סמוך למלחמת יום הכיפורים עסק אביהוא בביצוע עבודות עפר בכבישים ביטחוניים בעלי חיוניות רבה ברמת הגולן. בערב יום הכיפורים היה עסוק בלימוד חומר לקראת קורס מפקדי פלוגות, שהיה אמור להשתתף בו. חברים מהקיבוץ באו לבקש אותו שיעבוד ביום כיפור בכבישים. הוא הכיר בדחיפות העבודה וניאות לצאת אליה למחרת. בדרך ראו חברי הקיבוץ את זרימת הכוחות לרמת הגולן ובצהרים נתקבל צו הקריאה שלו. 
במלחמת יום הכיפורים לחם אביהוא כסמ"פ בחזית הצפון בקרבות הבלימה נגד הסורים. הוא לחם לצד הסמג"ד ועמם מספר מועט של טנקים. בי"ב תשרי תשל"ד, 8.10.1973, נצטוותה הפלוגה לשלוח טנקים כדי לתפוס את הגבעה החולשת על ציר הנפט ליד נפח. אביהוא עצמו יצא עם טנקים. השטח היה קשה ללחימת בלימה והפגזת הסורים הייתה צפופה. כעבור זמן נשמעה קריאתו של אביהוא: "נפגענו, שבור ימינה!" אלה היו דבריו האחרונים. אחרי כן נפל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין של כפר גלעדי, השאיר אחריו אישה ובת, אב, אם ושני אחים. לאחר נפלו הועלה לדרגת סרן.


במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אביהוא היה עדין נפש, אישיות אצילה. אהוב היה על הבריות, טוב לב ונאמן לפקודיו"; כתב שר הביטחון אז, משה דיין: "אביהוא הוגדר כקצין בעל יזמה, מסור, שולט בעצמו במצבים קשים, אהוב על הכל".

 

דברים שנאמרו לזכרו

אביו מספר על תחביביו של אביהוא:
מה הדבר שאהב ביותר? מעניין. היו בעלי חיים ששנא אותם והיו בעלי חיים שאהב. את הכלבים השוטים, הערבים, היה רודף עד חרמה, רץ אחריהם עד להרים והיה יורה בהם. על הוו של הדלת בחדר סידר לו סל קטן והיה מתאמן בזריקת כדור לשם, שעות! איזו סבלנות! היה גם יורה במטרות נעות. זה עזר לו אחר כך בטנקים. 
הוסיף וסיפר אחיו: צייד היה אחד התחביבים האהובים עלינו. האתגר, המתח, הדינאמיות, ההצלחה,  כל אלו דרבנו אותו ואותי יחד. אם קיים המושג להיות 'אח', הרי שמושג זה היה טמון במערכת היחסים שבינינו. לא כל אח מסוגל להגיע למצב כזה עם אחיו. אביהוא היה עצם מעצמותי. הוא ידע לבוא ולבקש עצה, לשאול שאלה ולשמוע, ואני, אם כי הייתי המבוגר שבינינו, לא באתי במבוכה בעת שהייתי זקוק לעצתו שלו. הבחור היה פתוח לשטחים רבים, עד כי לעתים הייתי מתפלא מניין לו ידע רב כל כך על דברים כה רבים. חיצוניותו החייכנית לא הסגירה זאת.
חברו מתקופת השירות הצבאי, סרן בני, מספר: אני זוכר את פגישתי עם אביהוא לראשונה ואנו שני טירונים. אני זוכר את סבר הפנים הרציניים תמיד ויחד עם זה ידע מתי לצחוק, להתבדח ומתי לא לקחת דברים ללב.
כבר בשדה הצטיין בירי מהיר ומדויק. תמיד היה גאה על פגיעותיו במטרה. "ראית איך התעופפה"? היה אומר לא פעם ובפיו צחוק אשר בא מתוך גאווה וסיפוק בעבודה. כולנו היינו ירוקים במקצוע ואביהוא היה תותחן ותיק, אשר עבד מהר ומדויק ותמיד פגע. בקורס המט"קים התבלט כמפקד טוב, שקול, שומר לעצמו את הזכות לומר את המילה האחרונה. הוא פיקד על הטנק מתוך שיקול ותנועה של אש, עבד בדייקנות, החליף עמדות מהר וטוב, הוציא פגזים מהר ומדויק. תמיד עמד נמוך בצריח ועבד בצורה יוצאת מן הכלל. תמיד נראה רענן ונקי על אף עבודתו הקשה. הוא היה מ"מ מעולה. תנועותיו בשטח היו מקסימות, הוא דילג עם הטנקים כאילו היו ברווזים באגם. הוא דאג לאנשיו בכל נושא, חייליו אהבו אותו והוא היה גאה במחלקתו.
אמרו עליו בני המשק: היה באביהוא, אפילו בהופעתו החיצונית, משהו מעורר כבוד, בהליכתו הגאה ובראשו הזקוף. מבחור בעל חזות גברית כל כך מצפים לעתים להתנהגות שחצנית, אבל אצלו,  בניגוד לחיצוניותו, היה משהו כל כך עדין ויפה. ביחסיו עם אנשיו, בצורת השיחה שלו, בכבוד שרחש לדברי איש שיחו.
מספרת ניצה אשתו: בערב, כשחזר מהעבודה, לא הצלחתי להעירו מהשינה העמוקה. רק שיטת ג'ודי הועילה: הנחתי אותה על החזה שלו ואז התעורר בחיוך הנהדר שלו וישב לשחק עם אהובתו הקטנה.

ניצה אלמנתו נישאה ביבניאל לדובי מגן ונולדו להם שתי בנות ובן, מוריה, תמר ושי.
ג'ודי, בתו של אביהוא, גדלה אתם, התגייסה לצה"ל, נישאה לאורן כהן בכרמיאל, עומדת לסיים בית ספר לאחיות וללדת בקרוב.
המשפחות בקשר טוב עד היום הזה, ממש קשר דם, הם חוגגים יחד אירועים משמחים ועצובים.
כל המשפחה מתאספת בבית הקברות הצבאי ביום הזיכרון.
סבו של אביהוא, ישראל גלעדי, על שמו נקרא כפר גלעדי. קבור באותו בית קברות.
אביהוא קבור כמה צעדים מאחורי פסל האריה השואג.
המפעל "מחצבות כפר גלעדי" שעבד בו, ממשיך להתפתח. 

 מקימי

מכתבים שכתב לאשתו ניצה:

אביהו גלעדי ז"ל

מקימי הדף - איציק הרוש, יוסי סויסה

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.