בן לידיה ואילן
נולד בצפת ב- 22.3.1970 
נפל בא' בסיוון תש"ן, 25.5.1990
הובא לקבורה בבית העלמין ברמות נפתלי
בן 20 בנפלו

סיפור חייו

מוטי זרקא בן לידיה ואילן, נולד בבית חולים בצפת ב- 22.3.1970. לפניו שתי אחיות, אורלי וחגית ואחריו עוד אחות, עידית.
מגיל טרום גן ועד גן חובה חונך מוטי ברמות – נפתלי. הוא היה ילד שובב, פעיל ואהב את הטבע, החיות, חיי המושב, הקהילה והחברים.
כבר מהיותו קטן אהב להשתלב בעבודה החקלאית במטע עם אביו.
בבית ספר היסודי למד ב"מבואות חרמון" והמשיך את לימודיו ב"עמק החולה". הוא היה פדאנט ואחראי, ילד חייכן הלוקח את החיים בצחוק ובעל חוש הומור בלתי רגיל.

 

סיפור נפילתו

בשנת 1988 התגייס מוטי לסיירת צנחנים ולאחר שסיים את מסלול סיירת "דובדבן" החליט לא להמשיך בו והוצב כנהג  המח"ט בצמח. בנוסף לתפקידו יצא לסיורים נוספים וכך נוצר קשר נפלא בינו לבין מפקד הבסיס גידי נצר והצוות בחטמ"ר. לפני התאונה מוטי ליווה את המח"ט לביתו. למחרת היה עליהם לקום מוקדם לישיבה בתל- אביב. מוטי לא הספיק לישון את מספר השעות הדרוש מכיוון שרצה לצאת לסיור נוסף שממנו חזר מאוחר בלילה. הוא לא עדכן את הצוות שהוא צריך לקום מוקדם. 
וכשהתעורר מאוחר, לקח את האוטו מבולבל עייף וממהר, ונסע מצמח לטירת צבי. אחרי חצי שעה מוטי היה מעורב בתאונת דרכים קשה ונהרג במקום.

 

דברים שנכתבו לזכרו של מוטי:

לבית רמות נפתלי ולמשפחת זרקא היקרה,
מלים מעט בערב זה לכם אגיד בהוקרה לזכרו של מוטי, בנינו ובנכם.
עם כל הצער והכאב בלבנו ובלבכם, היה זה לפני כ - 20 שנה, בחודש אדר, שבו צלצל הטלפון ונשמע קול נהדר, מזל טוב לכם. ביקשתי לשמוע שוב ושוב את הבשורה הטובה. ימי פורים בפתח, נקרא שמו בישראל מוטי מרדכי, חג גדול היה לכם ולנו ולכל אחי. נקשרתי אליך מיום שנולדת, בעיני ובעיני הבריות תמיד את הכבוד והנימוס סימלת. עיני תכלת, פנים של סומק, חיוך על השפתיים אומר שלום לכולם, מושיט לנזקק ידיים. גידלתם בן לתפארת, גאוותכם היתה גאוותנו, כי מוטי תמיד היה אחד משלנו.
אך אוי לאותו יום שחור, יום שאותו תמיד יש לזכור. בשורות איוב הגיעה, מוטי נגדע בטרם עת. הלך עלם צעיר, ללא עוון וחטא.
האור כבה, נדלק נר השעווה לזכר הבן היקר שכולם רוחשים לו אהבה.
למי נצעק? למי נפנה? לשאלות הרבות אין מענה, אי לכך אבקש מאל הבורא, הנותן רוח ונשמה, בינה, דעת וחכמה, שיתן לכם את העז והכוח, לזכור אותו ולא לשכוח, תהיה נשמתו צרורה בגן עדן.
אמן, ואמן 
                                               כהן זבולון, מי שהודיע לאביו של מוטי על הולדתו ולאמו על נפילתו.

מוטי,
קשה לכתוב עליך בלשון עבר, 
קשה להאמין ולהבין שאתה, מוטי, כבר לא בינינו.
כל כך יפה, צעיר ותמים היית, 
לא הספקת ללמוד בין טוב ורע, בין צדק לעוול, ואינך עוד.
ויש כאב וצער וגעגועים אליך אשר ילוו אותנו תמיד.
מוסר העבודה היווה עבורך ערך עליון, 
אהבת את הטבע, המשק, האדמה והקטיפים בחדשי הקיץ,
אל כל הדברים היפים האלה רצית לחזור בתום שירותך הצבאי,
אך נלקחת מאתנו בטרם עת.
הטבע, ואף האנושות כולה, לא נשארו אדישים ללכתך.
האהבה שלך לעבודה, למולדת ולאנשים, נותנת לנו את הכוח להמשיך, באותם דברים בהם התחלת.
מוטי, את דמותך נזכור לעד.
                                                                                             כנרת, ידידה מן הבסיס בצמח.

מוטי,
קשה לשבת ולכתוב אליך בלשון עבר,
בן, אח, וגיס יקר.
בבטחה חשבנו שנהיה יחדיו לנצח,
אך הלכת לדרך אחרת.
אתה מוטי יקר, נפרדת מעולם החיים,
עולם הילדות, השמחה, הפרחים והצבעים.
הלכת לעולם אחר לא ידוע. עבורך הפרידה קצרה,
אך עבורנו היא לא תיגמר לעולם.
הימים חולפים עוברים, וכך גם החיים נמשכים.
אנו הקרובים לך, מבינים כי הזמן לא ישוב לאחור.
ולנו לא יישאר דבר מלבד הזיכרון.
תהיה נשמתך עדן.

                                                                   המשפחה

                                              

 מקימת הדף – עדי כהן

מוטי זרקא ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.