רון חבר ז"ל

בן לחנה ושלמה
נולד בכ"א באדר ב' תשי"ז, 24.3.1957
נפל בב' תמוז תשמ"ב, 23.6.1982
הובא לקבורה בבית העלמין באילת השחר
בן עשרים וחמש בנפלו

סיפור חייו

רון נולד בקיבוץ אילת השחר להוריו חנה ושלמה. הוא היה תינוק בריא ושמנמן, תמיד עליז וצוחק, שערו אדמוני ופניו זרועות נמשים.
בילדותו בלט באהבתו לבעלי חיים, במיוחד לכלבים. טוב ליבו היה אחת מתכונותיו המרכזיות. הוא היה נכון לעזור למורה, למטפלת או לחבר בכל עת.
רון בלט בתחום הספורט ובמיוחד הצטיין בכדורגל. הוא התחיל בקבוצת הכדורגל של הקיבוץ, ממנה עבר לשחק בליגה המחוזית צפון, בקבוצת "הפועל" צפת. גישתו למשחק הייתה רצינית ומקצועית והוא התמיד באימונים ובשיפור הכושר הגופני. שמו נודע אח"כ לאוהדים בכל הגליל.
רון למד בביה"ס היסודי באילת השחר ואת לימודיו התיכוניים עשה בכפר בלום. הוא היה נער שקט וצנוע, מופנם מעט, חרוץ וחביב על כולם. עם סיום הלימודים התגייס לגולני ובחטיבה זו גם סיים את שירותו הצבאי. בשל היותו שחקן כדורגל מעולה, הוצע לו לעבור ליחידה לא קרבית, אך הוא סירב. רון השתתף במבצע ליטאני ונחשב למומחה בתפעול הכלים, כמדריך וכמפקד. עם סיום המבצע חזר לקיבוץ לעבוד בכותנה. הוא השקיע את כל מרצו בעבודה ונהנה ממנה מאוד, בעיקר מהנסיעה על הטרקטורים.
לאחר תקופה קצרה נסע עם חברים קרובים לטיול בארצות - הברית. בטיול הוא נתגלה כאדם פתוח, מדבר עם זרים, נהנה להכיר בני אדם חדשים וארחות חיים אחרות.
רון נקרא למלחמת שלום הגליל, ויצא אליה בהרגשה לא טובה וללא רצון. הוא נפל בב' בתמוז תשמ"ב 23.6.1982, בקרב פנים אל פנים עם הסורים על כביש דמשק - ביירות. 
הובא למנוחת עולמים בקיבוץ אילת השחר. 

סיפור הקרב

ביום ג', 22.6.1982, בשעה 18:30, החלה הפלוגה אליה גויס רון לנוע לעבר מטרתה, תפיסת רכס גבעות מעל מנצוריה.
קרוב ליעד בפאתי מנצוריה, הכוח ירד מהנגמ"שים והתחלק לשלוש פלוגות. הכוח התחיל בטיפוס ותוך כדי תנועה בשטח נשמעה התפוצצות עזה ולאחריה מטחי יריות רבים. התברר מיד כי יש נפגעים מכוח החוד המוביל. הפצועים פונו לאחור וטופלו.
הטיפוס נמשך כחמש שעות והכוח הגיע לנקודה בה היה עליו להתארגן להגנה בלילה עד אור ראשון.
יום ד', 24.6.82. עם אור ראשון, הכוח נפרס לכיוונים שונים במטרה למנוע הפתעות. בשעה 9:30 בערך טיפס חייל סורי מצפון ונע מול כוח המ"מ. עקב הפסקת האש שנכנסה לתוקפה לא היה אישור לפתוח באש. חיילי הכוח הסתפקו בצעקות ובתנועות ידיים לעבר החייל. החייל הבין מהר כי עלה בטעות לכיוון כוח ישראלי והוא נס והזעיק עזרה. הגיעו שתי משאיות צבאיות עמוסות חיילי קומנדו סורי. הכוח נערך לקרב והחל לטפס במטרה לכבוש את השטח שנתפס ע"י כוח הקומנדו הסורי. נפתחה אש תופת מכוון הפסגות ומיד ניתן אישור פתיחה באש. הקרב החל בירי עז מכל הכיוונים, פצצות ואש מקלעים ומרגמות ונמשך כשעתיים, במהלכו נהרגו שלושה חיילים מכוחותינו וחיילים נוספים נפצעו ופונו לטיפול מאחור. 
כוחות הקומנדו הסוריים נהדפו ונסוגו. בשעה 14:00 הסורים מכינים מתקפה חדשה בעזרת שמונה טנקים, אך היא נבלמה ע"י סיוע אווירי שהוזעק למקום.
בקרב שארך כשמונה שעות, נהרגו כאמור שלושה מחיילינו ועוד עשרים ושבעה נפצעו.

דברים שנאמרו לזכרו

רון, אחי,
רון ואני היינו יותר מאחים. היינו גם חברים קרובים. עבדנו יחד בענף גידולי שדה, גרנו אחד על יד השני, שיחקנו כדורגל באותה קבוצה של הקיבוץ, ובילינו הרבה מאוד בתחביבים משותפים. אני הייתי האח הבכור ורון בא להתייעץ אתי בהרבה דברים כגון: לאן לנסוע לחו"ל, מה לעשות בעבודה וכו'. בנושא אחד מעולם לא התייעצנו: כדורגל. לכל אחד מאתנו הייתה דעה שונה בעניין זה. ישבנו שעות רבות משוחחים על עולם ומלואו. רק אני והוא ושני הכלבים שלנו. רון אהב כלבים ובייחוד כלבי זאב. הוא אהב את הכלב שלי ושלו באותה מידה, וכשהם היו רבים היה משתדל להפריד ביניהם, כך שיסבלו במידה שווה, לא להכות כלב אחד יותר מהשני. 
אהב את הצוות בכותנה עם האוירה המיוחדת שלו, אהב לעבוד על הטרקטורים, ועם החבר'ה. הוא נכנס לעבוד בכותנה בצורה טבעית,  כאילו נולד שם. רון היה חברותי מאוד ומקובל על כל הצוות.
טראגי מאוד לכתוב על אחי רון בלשון עבר. רון וספי ז"ל היו חברים טובים. הם נהנו לעבוד יחד, ואני נהניתי מאוד לעבוד אתם. הם חסרים לי מאוד. לעולם לא אוכל להביע את רגשותי במלואם, עד כמה הם חסרים לי...
אני זוכר את רון הולך לצבא, מתגייס לגולני וגאה מאוד במעשיו שם. לא מתאונן על הטירטורים אבל מודה שקשה. אני זוכר את הגאוה בעיניו כשסיפר לי על התרגילים וחיי השיגרה בגולני. 
רון חזר ממבצע ליטאני עם נסיון חיים,  אדם יותר בוגר עם הסתכלות שונה על החיים. זאת הייתה ההיתקלות הראשונה עם המוות. דיברנו על כך רבות והוא אמר לי באחת השיחות: "למדתי עד כמה חשובים החיים ושאפשר לאבדם בקלות שכזאת". יכולתי לראות שהוא מתחיל לקבל כיוון חדש בצורת החשיבה שלו. 
אהבנו לנסוע ביחד לצפת לבקר את סבא וסבתא והמשפחה. היינו לוקחים אתנו תמיד את הכלבים שלנו ואז סבא היה מספר סיפורי גבורות מימי טרומפלדור. סבתא הכינה קפה טורקי ורון היה מתלוצץ עם סבא על לבנון. סבא שהה בלבנון לפני קום המדינה, ושניהם דיברו על אותם המקומות היפים בלבנון.
רון היה בחור פשוט, סתם קיבוצניק חמוד.
לעולם לא אשכח אותך, אחי...


ארנון
 

                                             

מקים הדף – נדב ישראלי

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.