בן לשלומית ואהרון ז"ל
נולד בכ"ג באייר תשי"א, 3.5.1951 בקיבוץ שדה-נחמיה
נפל בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני, בי' תשרי תשל'ד, 6.10.1973
בן עשרים ושתיים בנפלו
מקום קבורתו לא נודע


 

סיפור חייו

שמעון נולד בקיבוץ שדה-נחמיה (חוליות), למד בבית-הספר היסודי בקיבוצו ובבית החינוך המשותף "עמק-החולה" בכפר-בלום.
הוא היה תלמיד נבון, מהיר תפיסה וחרוץ, שהצטיין בעיקר במקצועות הריאליים. בסיום לימודיו בכיתה י"ב הגיש עבודת גמר בנושא "קבוצות ומספרים", עליה קיבל ציון מעולה.
מגיל צעיר היה קשור לחקלאות ולעבודות שדה. את רוב חופשותיו מבית-הספר והצבא הקדיש לענף שהיה אהוב עליו מכל, גידולי שדה.
במהלך לימודיו בתיכון נפטר אביו אהרון ז"ל.
לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון יצא שמעון עם עוד  חברים, בני משקים אחרים, לשנת שירות מוקדמת במבוא חמה.
בתום תקופה זו, סוף אוקטובר 1971, גויס  לצה"ל והוצב בחיל השריון. את תקופת שירותו הצבאי עשה שמעון ביחידות הקרביות של החיל. הוא היה חייל טוב, אהוב על חבריו ומפקדיו. לאחר שהשלים קורסים מקצועיים שונים בהם הצטיין, נשלח לקורס קצינים; בבית-הספר לקצינים היה בין החניכים שהצטיינו בידע המקצועי שלהם.
התבלט בכושרו הגופני ובכושר המנהיגות שלו.
כאשר פרצה מלחמת יום-כיפור היה שמעון צוער, בוגר בית-ספר לקצינים שעמד לסיים את קורס קציני שריון (קק"ש).
הצוערים צורפו ליחידות הלוחמות ושמעון השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. באחד מקרבות הטנקים נגד המצרים ביום הראשון למלחמה,  י' בתשרי תשל"ד, 6.10.1973, נפגע שמעון ונהרג. הוא נמנה עם הלוחמים שמקום קבורתם לא נודע.
לזכרו הוקמו מצבות בקיבוץ הולדתו שדה-נחמיה (חוליות), ובהר-הרצל בירושלים.
השאיר אחריו אם ואח.
לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן-משנה.

סיפור נפילתו

כאשר פרצה המלחמה בשתיים-עשרה בצוהריים נבחרו שישה חברים בקורס קציני שריון (קק"ש), ושמעון בניהם, ומונו למפקדי טנקים, בעוד שאר צוערי הקורס תיפקדו כחיילים.
שמעון נשלח להחליף מפקד טנק שנפצע ותפס את מקומו בצריח. זה היה טנק בודד שנשלח לבדו בלילה, בחושך, כדי לחבור לכוח שהיה מסביב מעוז "ליטוף", ליד האגם המר.
שמעון לא הכיר אף אחד מאנשי הצוות והם לא הכירו אותו. הוא הציג עצמו בקשר פנים, אבל אף אחד לא ראה  אותו.
עפ"י מלותיו של אחיו מיכאל בן-דרור, "הטנק הזה בעצם נעלם לגמרי; על פי שיחזור שעשינו, אנו חושבים שהוא נפגע בערך בחצות של ה- 6.10 , די קרוב לתעלה".
בזמן הפגיעה הנהג והתותחן קפצו החוצה וברחו לעבר כוחותינו. הם נמצאו למחרת בבוקר במצב של בלבול, הלם מוחלט ופאניקה ולא זכרו דבר. הטען- קשר, זאב פאר, שהיה פצוע קל יחסית, ברח, לדבריהם, לכיוון המצרי והוא נעדר עד היום. שמעון נפגע בצריח וכנראה נשאר שם.

 

דברים שנאמרו לזכרו

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין, על שמעון כי "היה קצין טוב, מסור ואחראי".
קיבוצו, שדה-נחמיה, הוציא לאור חוברת לזכרו בעריכת אחיו מיכאל בן-דרור, ובה מכתבים של שמעון.
אמו, שלומית בן-דרור: עברתי את השואה ואת מות בעלי, אבל תקופת ההמתנה לידיעה משמעון הייתה הכי קשה נפשית.
מיכאל בן-דרור, אחיו: שמעון בטח היה הולך לכיוון הריאלי, אך דווקא התכונות ההומניות שהסתיר, ואפילו קצת התבייש בהן, הן אלה שאני מוצא אטרקטיביות בו.
גלעד פלד ז"ל, חברו של שמעון, נהרג במהלך אימון ברמת הגולן. ביום השנה לנפילתו של גלעד סיפר שמעון על חלום שחלם, ובו גלעד קורא לו והוא, שמעון, נהרג ומצטרף אליו. חודש מאוחר יותר פרצה מלחמת יום-כיפור ושמעון נהרג.


בין המוני המכתבים שכתב שמעון נמצא שיר שכתב לזכרו של חברו גלעד.

חלום

בשחור עמדת שם
בין שורת הכיסאות הריקים,
מלבין חיוך מלאכי באפילה.
בכית שאבוא אתך.
אמרת שאתה לבד
ושלא טוב, ועצוב לך.
אז החזקת את העוזי
ובכית בדמעות שחורות גדולות
ואני, מעבר לשורת הכיסאות
הריקים, ממול למסך הענק הריק,
צעקתי צעקה גדולה:
לא! ! !
ואז בכית וירית,
ואני ברחתי מבעד לדלת
הריקה החוצה
לרחובות המבהיקים מגשם שחור.
ואתה בכית, 
בנתיבים אדומים רדפת אחרי,
שחור אדום ובוכה
עד אשר פגעת.
וברחוב השחור מגשם נהרגתי
ובאתי אתך.

                                          

מקים הדף – עדי חיון

שמעון בן דרור ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.