דן ברוייר ז"ל

בן לליאורה ויורם ברויר

נולד בכ"ד באלול, 28/9/1986

נפל בי"ח באב תשס"ו, 12/8/2006.

הובא לקבורה בבית העלמין בבית- הלל ב 13/8/2006

בן 20 בנופלו

 

סיפור חייו

דנדוש נולד במושב חרוצים בשרון ב – 28/09/1986

דן האמצעי בין שלושה האחים, טל שנולדה שנתיים וחצי לפניו ורון שנולד חמש שנים אחריו.

עד כיתה ו' למד דן בביה"ס יגאל אלון במושבה קדימה. בשנת 1998 עברה המשפחה למושב בית הלל שבאצבע הגליל שם למד דן שנה אחת בביה"ס יסודי "הגומא" שבכפר בלום ואח"כ למד 6 שנים בביה"ס המקיף האזורי "עמק החולה"  שבכפר בלום.

דן היה ספורטאי מצטיין ולמד בכיתת ספורט. בתיכון למד דן במגמת התיאטרון.

דן היה נער טוב לב שהסתפק במועט ותמיד היה מוכן לתת ולעזור לחבריו, להוריו ולאחיו.

מכיתה ח' ועד לגיוס עבד דן בקייקים של בית הלל.

דן התגייס בסוף יולי 2005 לחיל שריון ושם עשה מסלול מהיר לקורס מפקדי טנקים אותו סיים בהצלחה ואז הוצב כמפקד טנק.

 

סיפור נפילתו

סמל ראשון דן ברויר ז"ל נפל חלל ביום שבת י"ח באב תשס"ו, 12 באוגוסט 2006, בעיינתא בינת ג'ביל, דרום לבנון.

במהלך קרב התקדמות מהעיירה בינת ג'ביל אל שקיף א-נימל נפתחה לעבר הכוח אש נגד טנקים אשר פגעה באחד הטנקים של הפלוגה.

הטנק של דן תפס עמדה וחיפה על חילוץ הטנק הפגוע ופינוי הנפגעים. תוך כדי כך, נפגע גם הוא, וכל אנשי הצוות נפלו בקרב.

פעולתם זו של דן וצוותו היא הביטוי הנעלה ביותר לערך הרעות, על פי רוח צבא ההגנה לישראל: "אחווה ומסירות לחבריו לשירות ... חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש". הייתה זו הקרבה עצמית למען חבר הזקוק לעזרה – מעשה נערץ וראוי לחיקוי ולהערכה.

דן שימש כמפקד טנק בגדוד זה כחודש. במהלך הלחימה בשל מחסור באנשי צוות תפקד כנהג הטנק.

צוותו של דן הומלץ לקבלת צל"ש.

 

דברים שנאמרו לזכרו

 

משה כץ- מפקד היחידה של דן:

דן היה בחור קטן עם נשמה גדולה; מנהיג, משפיע, בעל רצון ללמוד ולהצליח, חברותי ואהוב על כל הסובבים אותו.

תוך כדי שירותו דן הפגין מוטיבציה גבוהה ומסירות לעבודה וגילה רגישות כלפי פקודיו וכלפי מפקדיו גם יחד.

דן יחסר לנו עד מאוד.

יהי זכרו ברוך.

 

 

החברים של דן:

דן, אנחנו זוכרים איך הגעת למושב בחופש הגדול בין כיתה ה' ל- ו'.

היית כל- כך חברותי עם כל אחד היה לך משהו במשותף. התחברת עם כולנו בקלות ומי שלא הכיר, בחיים לא היה מנחש שאתה לא יליד המושב.

תמיד הולך יחף על האבנים והקוצים בחצבני, על הכבישים הרותחים.

קופץ למים גם בחורף שקר רק בגלל שזה החצבני.

הפכת להיות חלק בלתי נפרד מאיתנו.

איך שמחנו שאתה הכי גדול ותהיה הראשון להוציא רישיון.

חלמנו על הרגע הזה וכולנו תלינו בך תקוות.

אחרי מאמץ הוצאת רישיון ואנחנו אהבנו לנסוע איתך אף פעם לא עשית בעיות, תמיד מקפיץ את כולם לאן שצריך.

ההורים סמכו עליך וכשאמרנו שנוסעים עם דן- הם ישר נרגעו.

אנחנו זוכרים שהיינו צריכים בכיתה י' לבחור מגמה, אתה הלכת למגמת תיאטרון והיית תותח על הבמה!

איך השקעת בהפקה של יב' ונהנית- ואנחנו נהנינו לראות אותך מככב.

ידעת להיות חבר טוב. תמיד, אבל תמיד מקשיב כשמישהו מדבר.

ידענו שאפשר לפנות אליך בכל דבר ואתה היית אומר "כן" ומנסה לעזור כמה שאפשר. ועל זה נאמר לך תודה.

התמונה שלך, שלא נשכח לעולם, על צמרת עץ הדולב בחצבני, מטפס כמה שיותר גבוה, בלי פחד בעיניים, בלי מחשבה איך תרד.

החלטנו לנטוע עץ דולב לזכרך שימשיך לצמוח ולגדול. כי בשבילנו- תמיד תישאר חלק מאיתנו.

 

אוהבים ומתגעגעים מאוד ואף פעם לא שוכחים.

 

אור בקרמן  חברו הטוב ביותר של דן הוסיף כי דן אהב מאד את החיים ולא חשש מכלום ומעולם לא דיבר על המוות.

 

 

ההורים של דן:

אנחנו גאים בך, מתגאים בך וגאים להיות ההורים שלך.

איזה עלם חמודות אתה ויפה תואר, הלב שלנו מתרחב ונפשנו יוצאת אליך ולמראך.

דע לך שאנחנו אוהבים אותך בלב ובנפש ואנחנו פה תמיד בשבילך ולמענך בן יקר שלנו.

אתה אדם, חייל גיבור ואמיץ לב שכמותך.

נוח על משכבך בשלום

ושיהיה לך מעתה והלאה רק טוב.

דנדוש / להתראות מתוק 

מתגעגעים נורא- אמא ואבא טל ורון

והמון המון נשיקות מתוק שלנו.

 

 

 

מכתב שההורים כתבו לדן לנסיעה לפולין:

דנדוש בן יקר שלנו

כל כך קשה לנו לכתוב, לא כי אין לנו מה אלא מפני שפשוט לא בורכנו ביכולת הזו, של להעביר את מה שאנו מרגישים על דפי הנייר.

אז רק כמה מילים שהם באמת מהלב.

דן, הפכת להיות אדם, הילד לו פיללנו וכל כך רצינו.

אתה בן חם ואוהב, רגיש, כל כך חכם, בוגר, אחראי שאפשר לסמוך עליו. כל כך כיף לנו איתך כי אתה כזה ילד מבין עניין ושמח בחלקו.

תמיד אהבנו לקחת אותך איתנו לנסיעות וידעת תמיד להינות. אף פעם לא קיטרת. כל פעם שאנחנו מבקשים ממך עזרה אז גם אם לא תמיד בשמחה, אתה שם לעזור. אתה אח נהדר ואוהב.

 

אוהבים אותך, המשפחה.

 

 

דרכו של עולם

מילים: דן ברויר ז"ל

ביצוע: פבלו רוזנברג ושלומי שבת

בין המוות לחיים

בין כדאי או לא כדאי

אמשיך להתנדנד

עד שתחזרי אלי

על כורסת עור בשמים

שם האלוהים יושב

הוא מביט בשעשוע

משחק לי עם הלב

 

מביט בך בשתיקה

ולא אומר דבר

והגורל מזכיר לי שוב שאי אפשר

הדברים שאת אמרת

לא ישנו את המצב

הרגשות שלי אליך

רק מייסרים אותי עכשיו

 

ממה את מפחדת

את כבר יודעת שזה שם

ההכחשה רק משבשת

את דרכו של העולם

 

יושב לי מול חלון פתוח

גם הגשם לא שכח

הוא מזכיר לי שכל מה שיש לי הוא כלום

אם אין לי אותך.

 

 

                                            

                                                                               מקים הדף – אורי ברק, מיכל טיאר ואביב יפה

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.