בן ליחזקאל  ויעל מליק
נולד ביום כיפור תשכ"ב, 20 בספטמבר
נפל בי"ט סיוון תשמ"ב, 10 ביוני 1982
הובא לקבורה בבית העלמין הצבאי בתל-חי
בן עשרים ואחת בנפלו

סיפור חייו

יריב נולד בכפר גלעדי, תינוק  ערני מאוד. הוא לא היה מוכן להיכנס למיטה בבית- התינוקות. אמו מספרת: באחד הלילות, הייתה לי שיחת הורים בכתה של גוגו (אחיו). הוא עוד לא נרדם והשארתי אותו אצל סבתא. ואני זוכרת שסגרנו את הדלת וריפדנו את כל החדר הקטן בשמיכות כדי שיירדם במקום בו יצנח כשיהיה עייף, על הרצפה. . . זה לא עזר. הוא הסתובב והסתובב וכשחזרתי בשעה עשר מהשיחה, עוד מצאתי אותו הולך ככה, כמו שיכור. . . מת לישון, אבל לא נרדם. הכנסתי אותו לעגלה ונסעתי אתו ואז נרדם." 
כשהיה בגיל הגן, אהב לנסוע על אופניו. בני משפחתו מספרים: כשהיה קטן היו לו אופני שלושה גלגלים, שנשארו מגוגו. לא היה לו כוח בעליות. אבא יחזקאל היה עומד במעלה הדרך ואומר לו: 'הנה, תפוס, אני זורק לך את החבל' והוא היה עושה כאילו תופס את החבל, והיה מסובב ברגלים חזק חזק בכל כוחו, והיה מגיע. 
תמיד הגיע לבסוף ללא עזרה. לא היה יורד מהאופניים, לא עוזב אותם, זורק אותם או אומר אבא תסחב, אלא משתמש בחבל הדמיוני הזה. 
הוא היה ילד מאוד שובב, רץ ונופל כל הזמן. משפחתו מספרת:" פעמים אחדות 'פתח' את הסנטר באותו מקום. היינו אומרים אז שצריך לשים שם ריץ'-רץ', במקום לתפור כל פעם מחדש.
יריב החל ללמוד בבית הספר היסודי בקיבוץ וסיים את לימודיו ב"עמק החולה" עם תעודת בגרות מלאה. כאשר הדריך כיתות צעירות, הוא היה מסודר ומאורגן להפליא. כל פרט ופרט היה מחושב, והכל נעשה כמו שצריך.
עם בני כיתתו קבוצת "חוחית", יצא יריב למסעות וטיולים ברחבי הארץ. היו אלה טיולים שאהב מאד.
כבן קיבוץ נרתם יריב בגיל צעיר לעבודות המשק השונות, כמו מדגה ואבוקדו, אך את מקומו מצא דווקא ברפת. בשל חוסנו הגופני, לא היו לו כל בעיות בביצוע העבודות הקשות ביותר. לא הפריעו לו ההשכמות בבוקר והחליבה אחר-הצהרים, וכמובן הלימודים באמצע. על הכל הוא התגבר. הוא עשה את כל המוטל עליו בנאמנות ובמסירות ולשביעות רצון כל העובדים.
יריב חשב להשתלם במקצוע הרפתנות, אך כל מה שהספיק ללמוד היה קורס של י"בתניקים ב "מדרשת רופין". כשסיים את לימודיו, הוא עבד ברפת עד לגיוס.
חודשיים לפני גיוסו לצה"ל, נתקבל יריב לקיבוץ כחבר מן המניין וגאוותו על כך הייתה רבה.
לפני גיוסו נאמר ליריב שתהיה לו בעיה של עודף משקל. משקלו הגיע אז ל- 104- ק"ג. לפיכך הרכיב לעצמו דיאטה בעזרת אמו, ובכוח רצונו הצליח לרזות ולהגיע למשקל של 85 ק"ג.
יריב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1981. דרכו הייתה ברורה לו: חיל-השריון. בחייל הוא עבר קורסים מקצועיים שונים וסיים בהצטיינות את קורס הקצינים.
כמפקד מחלקה צעיר נשלח יריב לפקד על מחלקה בפלוגת חיילי ישיבות ההסדר.
אף שהיה רחוק מהדת, הוא קנה את לב חייליו באנושיותו וביחסו החם אליהם. הם כינוהו "הטוב שבמפקדים והמופת שבאדם". הם הבינו כי יריב אוהב בני אדם לא על פי הרקע שלהם, דתיים או חילוניים, אלא על פי האישיות שלהם. על ההערכה שרחש להם הם גמלו לו בהערכה כפולה ומכופלת. יריב ידע לרכך את המסגרות הנוקשות ולהתאימן לרוח הפלוגה הדתית. עד כדי כך הלך לקראתם עד שביום חמישי אחד, כאשר נודע לו כי החיילים הדתיים לא הצליחו להשיג ספר תורה כדי לקרוא בו בתפילת שחרית, נסע לקיבוץ, חיפש את מפתחות בית-הכנסת וחזר ליחידה עם ספר תורה, כדי שחייליו יוכלו לקיים מצוות קריאה בתורה.

 

סיפור נפילתו

בפרוץ מלחמת שלום הגליל, נכנסה עוצבתו של יריב, "עוצבת הפלדה", ללבנון.
יחידתו של יריב הייתה ראשונה והוא היה מפקד הטנק המוביל. לאחר ארבעה ימי קרבות, בי"ט סיוון תשמ"ב, נפל יריב בקרב והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בתל-חי, בחלקת הקבורה לחללי צה"ל. הוא הניח אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות.

 


לחזית

הם יצאו לחזית.
נעליים כבדות וכובעי פלדה,
הם יצאו להפיל קורבנות מלחמה,
ושם בחזית שרפות וערבוביה,
גוויות בכל פינה.

ובבית הילד, בגן הילדים,
משחק בסביבונים, בובות וקוביות צבעוניות,
וחולם חלומות על אבא שיצא לחזית
ודובון צמר בידיו הוא מחזיק.

ומבעד לחלון רואים שנפל מגדל
והגדולים אומרים לרדת למקלט,
ואבא בינתיים חולם חלומות
ורואה מלאכים וזוכר זיכרונות.


                                                                                            אורי מליק.

 

דברים שנאמרו לזכרו

יריב מליק, בן קבוץ כפר גלעדי, הגיע לפלוגתנו, פלוגת "גלעוז", לאחר ששהה תקופה ארוכה בפלוגה א', שם העביר צמ"פ למחזור בני ישיבות ההסדר.
מיד עם בואו חשנו כולנו כי יריב אינו רק מפקד כי אם גם חבר. מי מחיילי הפלוגה אינו זוכר את הטלוויזיה שטרח יריב להביא מחדרו במשק, למועדון הפלוגה. מי אינו זוכר את ארוחות ה"שחיתות" שערכנו בעזרת הברווזים שהביא מ"אי-שם". . . 
זכור לי ערב אחד, לאחר שסיימנו את הבט"ש היומי על גדר המערכת. ישבנו אצל סמי במג'דל שמס ויריב סיפר לנו על המשק, המחצבה, הקשרים עם הדרוזים, בחברות ובאהבה.
המלחמה תפסה אותנו מוכנים ונכונים. יריב, בחיוכו התמידי האופייני, נטל את ההובלה מיד עם הכניסה ללבנון.
ארבעת ימי הלחימה הראשונים חלפו מבלי ששריטה אחת תפגע בגדוד (פרט לפציעתו של המג"ד). אך ביום הוא, נגבה מאתנו מחירה של המלחמה.
יריב נכנס ראשון לציר המטווח בפגזי הסורים. כוחות רבים היו מסודרים לאורכו של הציר, ובהיפתח האש ניסו כולם להיחלץ לעבר הגבעות שמסביב ואז התגלתה הטעות: פנינו לשביל הלא נכון! על מנת שלא לעכב את כולנו, יצא יריב אל מחוץ לצריח, בעיצומה של ההפגזה,  וכיון את הטנק לאחור.
שם, בחורשה היפהפייה שמבקרים רבים פוקדים אותה היום, נתן יריב את חייו לצורך חילוצנו- אנו, כשחיוכו הנצחי נעדר הפעם מפניו.


חיוך על פניך יריב, כך נזכור אותך כולנו,
                                                                                         בשם חייליך מפלוגת "גלעוז", מנוח רונן.

 

נכתב ללא הכנה:
כל הפרטים לתיאור טובו של יריב ז"ל אינם אלא צמצום. כדאי להשקיע מחשבה מהיכן טוב כזה יכול להופיע.
האם מהתפרצות פתאומית של איזה אטום שגרם לאבולוציה, או שמא האדם כולל בתוכו כוחות נעלים יותר מהעולם החומרי, הנובעים ממעל .
ואין ספק שיריב הגשים את מה שאמרו חז"ל: "ובוא תידבק". וכי אפשר להידבק בקב"ה?
אלא מה? - הוא רחום - אף אתה רחום.
הוא ארך אפיים - אף אתה ארך אפיים.
הוא גומל חסדים - אף אתה גומל חסדים.
ואם כי יריב במודע לא הודה בזה, בנפשו פנימה היה קשור חזק לבוראו.
                                                                                   
                                                                                                    יעקב גוטליב

הדבר בא לי כה באמצע הלילה. . .
אתה רואה ושומע מסתגל למצב וגם נעשה אדיש, עד שזה פוגע בך קרוב, באדם שהיכרת, שעברת אתו תקופה, והייתה זו תקופה יפה. . . 
יריב סימל בשבילי אדם הגון ושקול, שאפשר לשוחח עמו על כל דבר.
אזכור אותך תמיד
                                                                                               יוסי ממן (ראש-פינה)


. . . את יריב הכרנו כאדם שהאמין באדם, בחייל, בערכו ובפשטותו. לא ניסה להראות או לנפנף בדרגות לצורך עצמו, אלא ניסה בעזרתן לחנך חיילים להיות ממושמעים וטנקיסטים טובים. . .
. . . הוא היה מפקד בלי לאבד את האדם שבו.
קרבן נפשו של יריב ז"ל לא היה קרבן חינם ואנו לא נשכח את החדווה והשמחה של יריב בעליה לצפון לפני מלחמת שלום הגליל.
כבן הגליל שידע תמיד מהם חיים בצל הפגזות, הלך למלחמה בידיעה ברורה שהיא צודקת וחיונית לעם ישראל. הוא נפל בקרב  באמונתו שנפשו נמסרה על דבר שהוא האמין בו.

                                                                                              הדס משה, ישיבת שעלבים


במכתבו של שר הביטחון למשפחה השכולה נאמר:
יריב היה קצין מעולה ובשל רמתו המקצועית כמ"מ וכטנקיסט, נקבע כמוביל הגדוד באימונים ובקרב. מפקד בעל מנהיגות טבעית ודוגמא אישית, אשר ערך התפקיד וחשיבות המעשה ליוו את פעולותיו לאורך כל הדרך.
יריב היה מלא שמחת חיים, חוש הומור שופע וטוב לב לחבריו. 

 

                                            

מקימת הדף – אורן לוי

יריב מליק ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.