בן לשרה וארנסט
נולד ב-15.1.1941
נפל ב- ט"ז בתשרי תשל"ד, 12.10.1973
הובא לקבורה בבית העלמין בכפר גלעדי
בן שלושים ושתיים בנפלו

סיפור חייו

אילון, בין שרה וארנסט, נולד ב-15.1.1941 בכפר גלעדי.
הוא למד בבית- הספר היסודי בכפר גלעדי ואחרי כן המשיך את לימודיו בבית הספר התיכון האזורי בכפר בלום. אילון היה חברותי ותמיד שמח בחלקו. לדברי בת כיתתו היה ילד בעל רצון חזק, אך לאו דווקא ללימודים. קשתה עליו הפרידה מגן הילדים ומהמשחקים והוא לא אהב לשבת בכיתה ולהקשיב. לעומת זאת אהב להתעסק בדברים שהוא בעצמו בחר בהם. הוא היה מודל לחיקוי לילדים רבים וגישר בין הילדים בכיתתו. כבר בבית הספר ניכר בנטייתו לריאליזם, להיגיון ולתמצות. לעיתים כעסו מוריו על שחיבוריו קצרים מאד, אך הוא קיצר ודייק. אילון היה פעיל בגדנ"ע אוויר והקדיש זמן רב לבניית דאונים ודגמים של מטוסים. הוא סיים את שלושת שלבי הקורס לדאונים וזכה בפרס, שכן דאונו היה באוויר זמן ממושך ביותר.
אילון ניחן בחוש מוזיקלי ובשמיעה מצוינת. בעודו ילד היה מתמלא חימה כאשר אחד הילדים היה "מזייף" בשירתו. בהיותו חובב מוזיקה נלהב אהב לשיר במקהלה ולהאזין למקהלות, ניגן בתזמורת המשק בכינור ובסקסופון. כן אהב לרקוד ריקודי עם. מנעוריו היה חובב ספורט, אולם לא הצטיין בו ביותר, עד אשר החליט להיות ספורטאי של ממש. אז החל להתאמן בהתמדה בכל ענפי הספורט והיה רץ למרחק של קילומטרים כדי להתחשל. הוא המשיך להתאמן גם כשעבר את ההישגים שקבע לעצמו,  כמו כן נהג לצלוח את הכינרת מדי שנה בשנה. הוא ניחן בעקשנות, במרץ רב ובכושר לנתח בעיות. מטבעו היה ביישן, שתקן ומופנם. לא אהב להתבלט. היה חבר נאמן ונהג סבלנות רבה בחבריו. היה בן טוב ובעל אוהב.
אילון גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1958 והוצב לחיל השריון. אחרי הטירונות ואחרי שהשתלם בקורס למקצועות טנק "שרמן", נקבע תפקידו כתותחן טנק והוא הוצב בגדוד. כעבור זמן השתלם בקורס למפקדי טנקים, הראשון למפקדי "סנטוריונים" והיה למפקד טנק בגדוד. אף על פי שלא אהב את חיי הצבא, היה גאה על שזכה לשרת בחיל שריון. 
אחרי שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כמפקד צוות קטן בגדוד שריון. בתפקידו זה, העריכו מפקדו כבעל ידע מקצועי וכושר מנהיגות ופיקוד וכאדם בעל חוש הומור. במלחמת ששת הימים השתתף אילון בציר המרכזי בסיני, כסגן מפקד מחלקת טנקים באוגדתו של אברהם יפה. אחרי שסיים שירותו הסדיר, חזר אילון לקיבוצו ולענף המדגה. כעבור זמן מה נשלח מטעם התנועה לשנת שירות לאומי בשדה בוקר. משדה בוקר שלחוהו לבית ספר "כפר גלים", כדי שישמש מדריך לנוער ויארגן מקרב התלמידים גרעין השלמה לשדה בוקר. בשהותו בכפר גלים החליט אילון להתכונן לבחירות הבגרות האקסטרניות. כשחזר למשק, שב במסירות לעבודה במדגה. כעבור זמן החליט שרצונו ללמוד לימודים אקדמיים. הוא החל להתכונן לבחינות הכניסה לטכניון ובשנת 1968 התקבל ללימודי הנדסת-מכונות באוניברסיטת הנגב בבאר שבע.
השנה הראשונה הייתה קשה עליו, שכן זמן רב עבר מאז למד.ד אך הוא התמיד במסירות וביסודיות. בשנת 1969 נשא לאשה את יהודית חברתו, שאף היא החלה ללמוד הנדסה באוניברסיטה והם גרו בבאר שבע. אילון היה איש קיבוץ בלב ובנפש, ולא היה יכול לתאר לעצמו את ביתו שלא בקיבוץ. השנים שעשה הרחק מהקיבוץ היו קשות עליו והוא עשה ככל יכולתו לסיים מהר את לימודיו ולחזור הביתה. נושא פרוייקט הגמר שלו לתואר מהנדס היה בתחום ויסות מערכות. אחרי שסיים את לימודיו חזר למשק והתמסר לעבודתו כמנהל בריכת הדגים. 

סיפור נפילתו

בספטמבר 1973 נסעו אילון ואשתו לטיול באירופה וכשעשו בלונדון פרצה מלחמת יום הכיפורים. כששמע על המלחמה שפרצה, מיהר לשגרירות ישראל בלונדון כדי להשיג מקום בטיסה ארצה. לאחר שעות ארוכות של ציפייה בשדה התעופה, הצליח לעלות למטוס ביום ב', ה-8.10 , בלילה. הוא הוסע ישר למחנה, שם אורגנו יחידות חדשות. לדברי מפקדו היה אילון מפקד טנק טוב וסייע לו רבות בארגון היחידה. כעבור ימים אחדים עלתה היחידה לרמת הגולן ונכנסה לקרבות. ב-12.10.1973, בשעה שעמד בצריח ופיקד על הטנק שלו,  סמוך לחאן-ארנבה, תקפו מטוסי "מיג" סוריים את הכוח ואילון נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולם בבית העלמין בכפר גלעדי. השאיר אחריו: אשה, הורים, שתי אחיות ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב- סמל.

דברים שנאמרו לזכרו

אביו:
"לא נשכח את הערבים, כשניגנתם ושרתם יחד, כל הילדים. הדלקנו את נרות החנוכה ושרנו בליווי כל הכלים שהיו בחדר. כמה מאושרים היינו, כשישבתם כולכם בחדרנו ופתרתם חידונים מהעיתון. אתה, אילון, אהבת למתוח את האחיות עם ההומור שלך, עד שמרים פרצה בצחוק שאי אפשר היה לעצור. כשקמת מהשולחן, התרוממת והתיישרת, הבן הבכור, חזק ומוצק."

אמו:
"אילון היה הבכור בין ילדינו ואנו, ההורים, היינו מלאי שמחה ותקווה למרות המצב הקשה בארץ ובעולם כולו.
אילון התחיל את חייו במלחמה: עוד בטרם מלאו לו שישה חודשים נשלחו התינוקות, הילדים הקטנים, האמהות והמטפלות לתל- יוסף, מחשש פלישת  צבא סוריה לצפון הארץ. אילון היה פעוט חברותי, תמיד שמח בחלקו. הוא היה מהצעירים בקבוצתו, ובטרם מלאו לו 6 החל את לימודיו בבית הספר. הלימודים בכיתה לא נעמו לו, קשה היה לו להיפרד מגן הילדים ומהמשחקים.
"למה עברת לבית הספר?" שאלתי אותו פעם. "אמא", ענה, "כל החברים שלי בבית הספר, איך אני אשאר בגן?"
בשנת 1948 הוגלו ילדי כפר גלעדי בפעם השניה, הפעם לחיפה. הייתה זאת תקופה קשה. ההורים חייבים היו להישאר במשק, למלא תפקידים חיוניים, והילדים בגלות."

אסתר:
"אילון, שהיה הבכור, ידע להעניק לנו, ולי במיוחד, מכל הדברים שאהב. 
אילון ואני היינו בעיקר קשורים אחד לשני בגלל הפרש הגילים הקטן יחסית ובגלל היותנו הגדולים במשפחה. היו לנו כל מני דברים משותפים. הוא יצר אווירה נהדרת במשפחה. כשאילון היה בא, היה נעים כל כך לבוא לחדר ההורים. אהבנו לטייל ביחד והיו לנו כל מיני אוספים. מספיק היה שאילון יאהב משהו בשביל שכל הילדים במשפחה יאהבו את זה.
בעצם היינו מחקים את אילון: מה שאילון עשה, כולנו אחריו. "

 

                                            

מקימי הדף – אבירם לוי, גבי ברונשטיין

איילון פרידלנדר ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.