בן לבלומה ואליהו
נולד ב-24.3.1952
נפל בט"ו בתשרי תשל"ד, 11 באוקטובר 1973
הובא לקבורה בבית העלמין בכפר גלעדי באוקטובר 1974
בן עשרים ואחת בנפלו

סיפור חייו

 אסף, בנם הצעיר של בלומה ואליהו מקיבוץ כפר גלעדי. הוא היה הבן הצעיר במשפחה, צעיר בארבע שנים מאחיו יעקב. החל מגן הילדים השתלב אסף בחברת הילדים והאזין בצימאון לסיפורי הילדים שהוקראו בגן ובמשפחה, וכשלמד את מלאכת הקריאה היה מתייחד שעות עם הספר ביד.
אהבתו לבעלי חיים התעוררה בגיל רך, החל מטיוליו עם אביו, דרך עבודתו של האב כרפתן ועד התמסרותו למפעל "פארק חיות הבר" שבקיבוץ,  בו היה אחד מנושאי העול.
הוא הרבה לעקוב אחרי בעלי החיים אשר בפארק, לטפל בהם ולהגדיל את האוכלוסייה בפארק.
בעבודת הגמר בכיתה י"ב בחר לו כנושא את "שפתם של שפני הסלע".  עבודה זו הצריכה סבלנות רבה וזהירות בעת המעקב אחר אורח חייהם של בעלי החיים החשדניים. בעבודתו זו נתגלה אסף במלוא כושרו ויכולת ההתמדה שלו.
נוסף על עיסוקיו ואהבתו לבעלי חיים התעניין אסף גם במכשירים טכניים ואף למד לבנות כאלה. יחד עם חבריו דורון ורם בנה שובך בתוך צריף שהפך גם למקום התכנסותו עם החברים ושימש מחסן לעבודתם הטכנית.
במשותף בנו עגלת מוטור שעמה טיילו בכל פינות המשק והרחיקו עד הכביש הראשי.
אסף עבד במטעים עם אחיו הבכור אלחנן. בלילות היה עובד בריסוס ובימים היה לומד למבחני הבגרות אותם עבר בהצלחה, פרט למבחן באנגלית.
אסף היה נער יפה תואר, צנוע ועניו, בן טוב ודואג להוריו.
במכתביו הרבים ובסגנונו המיוחד ניכרה דאגה לשלומם של הוריו ולרווחתם.



סיפור לחימתו

אסף גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970, שירת כפרח טייס כארבעה חודשים ועבר לחיל השריון עד הסוף המר.
בחיל שריון עבר קורסים שונים ולבסוף התמנה כמפקד טנק. בתקופת שירותו היה חייל מסור ומפקד למופת, והיה אהוב על כולם. בגלל שירותו הממושך בקווים הקדמיים הוענק לו "אות השירות המבצעי".
מלחמת יום כיפור מצאה את אסף מרוחק מיחידתו עקב תפקידו המיוחד בניסויים הנערכים בצבא. לכן צורף אסף כמפקד טנק ליחידת סיור בחטיבת מילואים באוגדת האלוף דן לנר.
חיילי המילואים היו מבוגרים ממנו ובכל ימי הלחימה דאג להם והקל עליהם ככל שהיה יכול.
במהלך ימי הלחימה הירבה אסף לפגוע בטנקי אויב וגילה תושיה בלתי רגילה.
הוא הצטיין בחישובי הטווח והפתיע את כולם.
במשך חמישה ימי לחימה רצופים תחת אש פינה אסף מוקשים לאורך ציר ההתקדמות של היחידה וגילה גבורה ואומץ לב.  בסופם נפגע הטנק שלו מטיל סורי, מערבית לחאן ארנבה.
אסף עצמו לא נפגע, הצליח להיחלץ מהטנק בריא ושלם, אבל חזר לטנק בנסיון לחלץ את התותחן.
תוך כדי מעשהו נפצע פצעי מוות מאש הסורים שהומטרה ללא הפסק.
אסף הובא לקבורה בקבר אחים ורק באוקטובר 1974 הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בכפר גלעדי.
השאיר אחריו הורים, אחות ואחים. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל.
אסף נפל ימים ספורים לפני מועד שחרורו. בתעודת השחרור שהיה אמור לקבל עם שחרורו כתב מפקדו: "התנהגותו הייתה טובה מאוד. היה חיל טוב וממושמע המבצע את תפקידו בצורה טובה ויעילה".

מתוך ספר לזכרו

פעם בא הילד 
נתן יונתן

פעם בא הילד
לשוטט בחורש.
בין ענפי האורן
טל קריר נוצץ
ומתוך השיח
הציפור הופיעה
ואמרה לילד שנשען על עץ:

ילד קט, הוי ילד,
בכנפיים אלה,
לעופף בתכלת
עם העננים,
כמה שאהבתי
להמריא צוהלת
עד אפסי שמיים, עד ערוב.

שביל ורע 
 נתן  יהונתן

כי מתוק האור ונעים האור,
וטוב הוא מאוד לעיניים.
ובדרך רבה עם זיוו נעבור
כי טובים בלכתם השניים.

בכפרנו הקט יש בקתות אין ספור
ואחד יש בזה היודע,
כי מכאן יעבור שביל רגליים אפור
שממנו שבים בלי רע.

או עליו נובלים על כתפי עמית
ואליו אין שביל להלך עולמות.
שם חוזר ערירי הרע
וחרוב בנתיבו כורע.

דברים שנאמרו לזכרו

משפחה:
אלחנן:
כבן הצעיר במשפחה הופנתה אליו תשומת לב רבה, פינקנו אותו ועזרנו לו החל מצעדיו הראשונים.
אסף במעמדו כבן הצעיר במשפחה תבע את המגיע לו אבל ידע גם לוותר לאחרים. הוא לא אהב את המסגרת הפורמלית בצבא, לא אהב פקודות, ויחסי מפקד ופקודיו לא היו לרוחו, אך יחד עם זאת שירת בנאמנות והיה בעל מקצוע טוב. כושרו הטכני והאימונים הרבים שעבר עשו אותו למפקד טוב.
נירה:
אספיקי  קראנו לך, הצעיר והאהוב במשפחה. את דמותך בפתח הדלת, נעימה, חייכנית ומסורבלת מעט, קיבלו קולות שמחה וצהלה: אסף בא, אסף בא. כל כך אהבנו אותך והחזרת אהבה לכולנו.

אנשי חינוך:
בת שבע:
אסף יודע שירים ופסוקים בעל פה, מבחין יפה בצבעים, בעל כשרון מיוחד לבניה, יודע לקרוא יפה ולחשב, חרוץ, נבון, ילד ישר מאוד.
שאלתיו בגן: "אסף, כמה ידיים לך"?   "הרבה". כי באמת עשה הרבה. "כמה עיניים לך"? "הרבה", כי ראה הרבה. "כמה רגליים"?  "שתיים". ללכת הספיקו לו שתיים.

 

כרמלה גורלי:
הלכת מעמנו באיבך, כניצן נקטפת. והלוא תקופת הפריחה עדיין לפניך. 
אספי, הרגע, אין צורך להתרגז, העולם איננו עומד על תרגיל חשבון, אז מה אם לא הצלחת לפתור אותו ברגע הראשון.
אסף, מסור את התרמיל הלאה, הלוא נשאת אותו מראשית הטיול.
אתה כבר התנדבת בפעם הקודמת, אסף, עכשיו ניתן הזדמנות גם לאחרים להתנדב.
אסף, זמן העבודה כבר נגמר, הילדים כבר חופשיים, לך לשחק.
ההתמסרות שלך לעבודה, היושר הקיצוני ממש, הדאגה לצדק כלפי חבריך, מלחמה בעוול שנעשה לדעתך לזולת, והשאיפה לשלמות הם תוצאה של מצפון מפותח שכמותו לא ראיתי אצל ילד בגילך. דרשת תשומת לב מרבית וזו אכן ניתנה לך.  אסף, רציתי להעניק לך תשומת לב גם בשנים שלאחר מכן, ולא מעל דפים אלה.

חברים וצבא:
רוני: תמיד היה סוס עבודה של הכיתה, תמיד מסדר ועושה, תמיד פורק את האוטו בטיולים ובמחנות.
עיניה: היו כאלה שלא סחבו והוא היה מתרגז, אבל סוחב תמיד.
דורון: אני זוכר כשהיינו פורצים…לגנוב שוקולד, אז אסף היה תמיד אומר לי - אל תיקח הרבה, לא נעים.
שלמה: אני חושב שבאמת הוא היה אדם ישר בצורה יוצאת דופן, יושר מסוג מיוחד.
רם: בדרך כלל לא היה היוזם שבחבורה, אבל אם נראה לו הרעיון כטוב היה מצטרף מיד לביצוע ועושה זאת מכל הלב.
יהודית: אני זוכרת שפחדתי לבקש ממנו משהו, כי חשבתי: מה, בטוח שהוא יסכים, לא נעים.
אילנה: כמפקד תורן היה על אסף בין השאר לדאוג לצדד הגסטרונומי של היחידה, הדבר לא  היה פשוט מאחר ומקור האספקה היה יחידה שהתמקמה בסמוך, אשר לא ששה להתחלק במזון. זה היה בדיוק בשביל אסף:  'על אפם ועל חמתם'. יש להשיג ויהי מה, בדרכים כשרות או לא. ואכן ארגן מה שנחוץ בקצרה ופתר ב 'אח,  שטויות'.
עדות חברים לצוות: לפני המלחמה לא התאפשר לאסף להשתתף בתקריות או בימי קרב, ותמיד רצה לנסות ולראות מה זה. לשם מה כל האימונים המפרכים אשר עבר. כאשר אפשרו לו להילחם הוא עשה זאת באומץ, בעקשנות ועל הצד הטוב ביותר.
חייל מצוות הטנק מספר על השעות הקשות במלחמה:
אסף עמד חשוף בצריח עם נשקו, החיילים ביקשו ממנו לרדת, אך הוא התעקש:  אני בעצמי צריך לדפוק את המנוולים! איפה הם?


 

 

  מקימת הדף – סימה סבח

אסף אוקו ז"ל

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.