בן לבצלאל ולאה אבני
נולד ב 18.08.1943
נפל ב כו' בתשרי תשל"ד, 22.10.1973
הובא לקבורה בבית העלמין משמר הנגב. מאוחר יותר באוגוסט 74 הובא לקבורה בנאות מרדכי
בן שלושים בנפלו

סיפור חייו

אילן נולד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה בעיר חיפה. הוא היה הילד העשירי של קיבוץ געתון. אביו בצלאל היה אז חייל  הבריגדה היהודית בצבא הבריטי במצרים. עד גיל שלוש הכיר אילן את אביו רק מביקורים נדירים. כשפרצה מלחמת השחרור עבר אילן עם כל ילדי קבוץ געתון לקיבוץ קדמה ליד נתניה, מפני שהגליל העליון נחשב אזור קרבות מסוכן לילדים. בשנת 1949 עבר אילן לקיבוץ נאות מרדכי. הוא היה בכיתת נשר (הכיתה הראשונה של הקיבוץ) אשר למדה בבית עד כיתה יא'. בכתה הכיר אילן את דינה (אשתו לעתיד). בנובמבר 1961 התגייס לצבא, לחייל השריון. מייד לאחר שהשתחרר במאי 1964  התחתן עם דינה בקיבוץ. הוא עבד שנתיים בבית הקירור שבקיבוץ, עפ"י החלטת המשק אז. באפריל 1966 נולד בנו הראשון גלעד. בספטמבר באותה שנה יצא ללמוד במדרשה לחינוך גופני ע"ש וינגייט. במלחמת ששת הימים השתתף אילן בכיבוש רמת הגולן והטנק שלו היה בין הראשונים שזכו להגיע למעלה.  מתוך 14 טנקים שניסו לעלות לרמה היה הטנק שלו בין השלושה  שהגיעו למעלה. עם סיום לימודיו התחיל אילן ללמד בבית הספר בנאות מרדכי ולאחר מכן עבר ללמד בבית הספר האזורי בכפר בלום. איתי, בנו השני, נולד בפברואר 1969, בתקופה בה העמיק אילן את מעורבותו בחיי הספורט בנאות מרדכי. הוא הקים קבוצת כדור עף, אימן אותה והביא אותה לתוצאות מרשימות. במלחמת ההתשה נפצע אילן מרסיס ליד העין וניצל בנס. במלחמת יום הכיפורים לא התרחש נס זה, והוא נפל ב 22.10.73, ליד האגם המר.

סיפור נפילתו

אילן שירת בחייל השריון. הוא הוזעק לגזרה הדרומית, המצרית, ביום כיפור בשעה 13:00, לאחר שרק יום קודם השתחרר משרות מילואים.  בשיחת טלפון לדינה אילן אמר שהייתה תקלה בטנק ולכן הוא לא יוצא עם הפלוגה שלו. הפלוגה עצמה ירדה לתעלה. עקב התקלה אילן היה צריך לנסוע לרפידים לתקן את הטנק. ברגע שתוקן הטנק הוא צורף לפלוגה אחרת  והם ירדו למטה, אך לא לאבו רודס, לשם נשלחה פלוגתו המקורית, אלא למוצב שנקרא בוצר, ליד האגם המר. שם שהו בתנאים מאוד קשים, לחמו ימים רצופים עם מעט מאוד טנקים ומעט מאוד כוח אדם. הם נלחמו ימים ולילות בלי שינה וכמובן ללא רחצה, ביקשו עזרה ולא קיבלו. ב21 באוקטובר נכנסה לתוקף הפסקת האש ולכאורה נגמרה המלחמה, אך לא אצלם. בכל זמן שהותם שם לא הגיע צוות להחליפם או לעזרתם. ב- 22 באוקטובר נפגע הטנק של אילן מטיל כתף בודד שפגע בפריסקופ. כל אנשי הצוות ברחו מהטנק. בחוץ, כאשר מפקד הטנק ספר את אנשי הצוות, גילה שיש נעדר אחד ולפי מקום הפגיעה הבינו  שזהו אילן. 
דברים אלו סופרו לי ע"י דינה אבני- באב"ד שהסכימה להתראיין לצורך עבודה זו. אני מודה לה מאוד על כך. 

אילן אבני ז"ל

דברים שדינה סיפרה על אילן: 
- האם את זוכרת את הפגישה (הרצינית) הראשונה שלך עם אילן?

-הפגישה הראשונה שלי עם אילן הייתה אצלי בחדר. כאשר הייתי חוזרת ביום שישי מהצבא נהגנו כל החבר'ה (מי שחזר באותו סוף שבוע) להיפגש בחדר שלי ולספר חוויות. הראשון שהגיע אלי באותו סוף שבוע היה אילן, ישבנו ודיברנו, הוא התחיל לדבר ולא הפסיק, מה שלא היה מנהג רגיל אצלו, ואני הייתי צריכה להישאר שם ולהקשיב לו, למרות שמאוד רציתי ללכת לבית אכסי (מקום מפגש בקיבוץ שנפתח קבוע ביום שישי בערב), כי ידעתי ששם בודאי נמצאים כל החבר'ה. הוא דיבר ודיבר וישבתי אתו שם בערך עד שתיים לפנות בוקר. 
- מה הוא אהב לעשות? 
- אילן מאוד אהב ספורט וילדים. אני חושבת שהבחירה שלו להיות מורה לספורט נבעה מהשילוב של שני הדברים האהובים עליו ביותר. במסגרת הספורט הוא לא הפסיק לפעול, הוא הקים קבוצת כדור עף שהצליחה מאוד. הוא אהב גם מוזיקה (במיוחד את האחים אוורלי) ומשחקים. 
-מה אילן לא אהב לעשות?
- הגינה לא עניינה אותו במיוחד, היו מעט צמחים שעניינו אותו. היה איזה קקטוס שלא היו לו קוצים והוא הכי עניין אותו. הוא סיפר לכולם שאנחנו מגלחים את הקקטוס כל בוקר. אני ניסיתי להרשים אותו עם הפרחים האלו, והפרחים האחרים, אבל זה לא דיבר אליו.
- איזה תלמיד/ילד אילן היה?
- אילן היה תלמיד בינוני. כילד הוא נהג לעשות הרבה תעלולים. הוא וגבי (למדן) היו עושים המון שטויות: בגיל 16 הם התנהגו לפעמים כמו ילדים בגיל 10 והציקו לבנות מסוימות.
- איזה אבא הוא היה לילדים?
- אילן היה אבא מאוד אקטיבי: שיחק ושיתף, הוא לא נתן לי להלביש את גלעד. מרגע שעבר שלב התינוקות, רק אבא. לא הייתה לי זכות נגיעה. זה היה מאוד קיצוני. עם איתי זה היה כבר אחרת. מזל למשפחתו ולאילן עצמו, שזכה להקים משפחה. להתחתן בגיל צעיר וליהנות משני ילדים.


                                            

מקימת הדף – שקד קולמן

@ בניית האתר: מעין הס אשכנזי,2016.